ספורט. כמה כבר שומעים אותי מדברת על ספורט? ותכלס זה הדבר שאני משקיעה בו הכי הרבה בשגרה שלי. אבל נחזור לעניין הזה בהמשך.
שבוע דכאוני-משהו עובר על כוחותינו. זה התחיל עוד בהתקף החרדה שעבר עליי ביום שלישי הקודם, אשר שיבש לי את כל מהלך האכילה ושגרת הארוחות, מה שהוביל להשמנה מה שהוביל לדכאון מה שהוביל לגועל עצמי וכן הלאה. אני משתדלת לצמצם עכשיו, וכמובן ספורט סדיר כרגיל, אבל מאחר שרצתי במוצ"ש, משהו שאינני נוהגת לעשות- נתפסתי. לא שזה מונע ממני ללכת למכון, כמובן...
כולי ציפייה והמתנה לאיזה-שהו משהו שיבוא לי בזוגיות.. כולי תקווה שג' יחליט פתאום שהוא רוצה אותי. או שתהיה איזו הזדמנות עם ד' (לא ד' מהמכון). וציפייה למשהו שנועד לכשלון זה אחד הדברים המדכאים ביותר.
אתמול היה לי התקף חרדה נוסף. ממש עלה לי החום... זה הכל בגלל המפקד ההומו שלי. בחיים שלי לא שנאתי ככה בנאדם. בחיים. גם את אדוה לא שנאתי ככה. גם לא את נטלי, אני חושבת.
אוף, זה מעצבןןןן אותייי!
אני כל כך מחוזרת, רק ביומיים האחרונים התחילו איתי איזה 5 בחורים, כולם נראים טוב, וכולם אשכרה אמרו לי כמה אני יפה ורצו מספר טלפון. מה הבעיה שלי?!
אני אגיד לכם מה הבעיה שלי.
בכל עניין ה-להיות בקשר עם מישהו- אני חייבת פור-פליי. אני חייבת להתרגל בראש לרעיון של להיות עם אותו מישהו ספציפי. אני חייבת להתחיל לפתח קצת רגשות וציפיות מרחוק לפני. אני לא יכולה להתחיל ככה קשר בבום. טראח. דייט ראשון, דייט שני, דייט שלישי גלידה. אי אפשר איתי.
אפילו עם אריה, החמוד שהיה לי קטע איתו במונדיאל, היו כמה וכמה מפגשים חסרי קונוטציה מינית/זוגית לפני. רק להתרגל לבנאדם שמולי, לקבל אותו. וגם אז, החלטתי שלא מתאים לי שוב קשר עם מישהו שכל כך מבוגר ממני. אבל, כמו שכבר סיפרתי, זה לא אומר שאסור לי לעשות קצת כיף. פאק איט, אני בת 20, כמה עוד יהיו לי הזדמנויות לסקס מזדמן?
הבהרה- אינני שרמוטה, ואינני נוהגת לשכב עם גברים ככה סתם.
אמנם אני טוענת הרבה שסקס זה בסך הכל סקס (במובן של- זה לא אומר שאת שרמוטה או חס וחלילה איסור דתי), ובכל זאת קיימתי יחסים מלאים רק עם שני גברים בחיי.
אני לא אפרט את שאר הדברים שעשיתי, לפחות לא עכשיו.
אני רק מקווה למצוא כבר את השלווה. peace of mind. אני כל כך רוצה כבר חבר... אני מרגישה שיש בי כל כך הרבה להעניק.. וכן, אני רוצה גם לקבל קצת.. עם אלי לא קיבלתי כל כך הרבה.. הוא דיי מאצ'ו, לא הירבה להתייחס אליי. אני רוצה לחוש מחוזרת, להרגיש שיש מישהו ברמה שבאמת רוצה אותי (ג? ד?) שייתן לי להרגיש מיוחדת, כמו שאני מרגישה שאני. שיידע להעריך.
שכשנשכב, הוא לא ידע נפשו מרוב אושר להכנס אליי. שיהיה אסיר תודה. שיאהב אותי. שייקרא לי "בייבי, איך אני אוהב אותך, איך אני אוהב להיות בתוכך".
שיגיד לי כמה אני חשובה לו, שיתמוך בי, שיהיה לצידי גם כשאהיה מוכנה לגלות לו את הצדדים היותר חשוכים שלי.
חוצמזה שזה ידוע שנשים עם נטייה לדכאון מזדיינות יותר טוב.
אני רוצה ורוצה ורוצה... אהבה, בעצם. בסופו של דבר. ממישהו שיידע להעריך. אהבה אמיתית. כי גם אני רוצה לאהוב, ואני לא יכולה לאהוב כך סתם כל אחד...
בנימה אופטימית זו אני אסגור את הפוסט. נשתמע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
O2R7L5Y