שיילך קיבינימיט.
מחקתי את השאריות שלו, לפני שלושה שבועות בערך. למזלי.
אני בכלל מאוהבת במישהו אחר. אני מאחלת שבאמת נהיה ביחד, בלי קשר לוולדמורט (זה שאין לומר את שמו- האקס), אבל שבבוא היום הוא יקלוט אותנו ביחד, ויראה כמה שטוב לנו, ויעזוב אותי כבר בשקטטט.
שלא יחשוב שאני איזה סמרטוט שלו שרק מחכה לחזור אליו. פחח.
אפס. כזה אפס. למה מה נראה לו, שאני אמשיך לבוא אליו לזיון (בינוני- כן חפרתי על כמה שהוא טוב, אבל אני אף פעם לא גמרתי איתו), שהוא "יתחנן" עאלק שאני אשאר לישון (אפס!!! אפס!!!) ואני אפילו לא אצלו בזיכרון! באמת! אני פשוט מספר! הוא לא הכניס אותי לזיכרון החרא הזה! מההה נראהה לוו?!?!
אבל זהו. יורה הנייטרלי ניקה אותי מכל זכר ואני לא מתכוונת לחזור אחורה בחיים. בחיים. איכס. רק המחשבה עליו כרגע עושה לי איכס. במיוחד שאני פאקינג שרוטה על ע'. חמוווד כזה 
לצערי אני חולה, מה שמתווסף לעובדה שאני מדממת כבר 8 ימים ברציפות (גלולות חדשות) ומרגישה רעעע. פיזית. תכלס כל כך כיף ליי...
אמן יישאר ככה בעבודה (ורק ישתפר) ואמן אמן בעזרת השם ישתבח שמו אני וע' נהיה... חתיך
וואו ממש כתיבה של ילדה בת 12, לא?
שיהיה בכיף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
O2R7L5Y