לכולנו יש סודות

אני לא בטוחה עד כמה נחוץ לכתוב כאן הכל אבל אני רוצה ,לפרוק ,לכתוב ולשמר לנצח רגעים .

יצאתי היום לדייט,בשעות אחר הצהריים -שעות מצחיקות לדייט .

קוראים לו _ _ _ ,בחור מקסים בן גילי ,האמת שלפני איזה חודשיים אמרתי לחברה שבא לי עליו ,

כן כן ,איזה קטע זה שאני בתת מודע משיגה את זה ,טפו טפו טפו..

הוא מצחיק וילדותי ,הוא עובד במאפייה אז שיחקתי איתו כזה ,קפצתי לשם במקרה ביום עמוס וחם ,אמרתי לו שלום מיוזעת ,ואתמול חזרתי לקנות כמה דברים וגם בשבילו כמובן ,צחקנו דיברנו ,ישבנו ,והיה לי תור לקוסמטיקאית אז הוא ישב איתי קצת כי הוא בדיוק סיים לעבוד ,וקבענו ליום למחרת ,"חצי דייט "הוא אמר ,חחח מצחיק .

באתי היום ,בדיוק תפסתי אותו .

טיילנו,הוא שאל לאן הולכים לא ידעתי ,אז טיילנו הגענו לסיפרייה, ישבנו,חיפשנו קומיקסים ,איאיא ,

חחחחחחח,נסענו לקניון כי כ"כ רציתי ,אכלנו גלידה ,

ואז ראיתי את חברה של אח של חמש ,היא פאקינג יצאה מהחנות וצילמה אותו ,אישה הזויה ,שונאת אותה !.

התקשרתי לחמש להסביר לו מה קורה והכל טוב .

אנחנו טיילנו ואז ישבנו בבית קפה ואז היה לי שיעור נהיגה והקפצתי אותו ,אני נהגת גרועה .פאדיחות .אפילו אין לי את הנייד שלו שזה מצחיק ועצוב .

הוא ילדותי ומצחיק ומקסים ,יש לו חיוך רחב כזה שבא לנשק ,אבל התאפקתי שיחשוב שאני ילדה טובה.

אני לא יודעת מה יילך עם חמש ,אני אוהבת אותו ,

הוא הכל בישבילי ,אבל אני רוצה אותו בתור ידיד ,כי הוא האדם הכי קרוב אליי ביקום ,באמת .

אין לי מושג מה להגיד לו כרגע ,כי כרגע אין כלום ,אבל אם יהיה ?

יהיה ביכלל ? אנחנו אנשים שונים כ"כ אני והוא ,הוא שטותי וכזה ילד ,ואני כ"כ בוגרת ו"מנוסה" .

אבל אני זורמת (:

עכשיו רק נישאר להשיג את הנייד שלו .

אני יושבת על אחד השולחנות בעבודה ובוהה בחלון הזכוכית העגול והגדול שפונה לבריכה,

עולות בי באותו רגע כ"כ הרבה מחשבות ..

אבל כשאני מגיעה הביתה -לחדר -למחשב הקטן שלי ורוצה לכתוב זה פשוט לא יוצא .

אני אחזור לשיטה הישנה ,ליומן .

אני באמת לא יודעת מה מציק לי יותר ,מה מאכזב אותי יותר (מוזר בפניי עצמו שדבר כזה מעורר בי תחושבות כ"כ מעורבות ,אבל אני רגישה [כן בטח]):

אנשים שבאים לנפוש רק לסופש או אנשים שבאים לשבוע ומעלה ,

כי אני מתחברת כ"כ מהר לילדים האלה ומצד אחד אם הם באים רק לסופש,אני רק מספיקה להכיר -להתחבר והם כבר לא שם .

לעומת זאת אנשים שבאים לשבוע שבועיים ,יש לי איתם מלא זמן ,אנחנו מנצלים אותו יחדיו ,אבל אז מגיע הרגע שהם באים לחבק אותי ואומרים לי להתראות, "ניתראה בשנה הבאה "-משהו שלא יקרה כי אני אתגייס אבל לא נשבור להם את הלב ,אני פשוט אוהבת אותם ,את כולם .

לפני שבועיים באה לנופש של 3 או 4 ימים משפחה ,אמא בהריון וילדה מקסימה ,בבוקר של היום שהם עזבו האמא ניגשה אליי ואמרה לי :"את יודעת ?!,הילדה הייתה בקייטנה שבועיים ולא ידעה איך קוראים למדריכה,ואתמול ישבנו וחשבנו איך ניקרא לתינוק ,והיא זרקה __ (השם שלי),היא פשוט התחברה אלייך ",אם מישהו היה יודע מה זה עשה ללב שלי ,הייתי פעורת פה .

יש גם כ"כ הרבה אנשים מוזרים ובעלי התנהגות דפוקה אבל אני מעדיפה להתמקד בעיקר -בטוב -בילדים המקסימים (:(:

בסופו של יום אני יושבת באוטובוס,בדרך לבית וחוזרת ואומרת לעצמי עד כמה אני ברת מזל שיש לי עבודה כ"כ מקסימה וכייפית .

מכירים את ההרגשה של לאבד אדם קרוב ?

האדם שנתת לו הכל והוא לך,הוא תמיד היה שם,הוא יודע הכל והכל ילך איתו לקבר ,אתם תזכרו אחד את השני לנצח.

הוא לא מת הוא סתם רחוק ,פיזית ,נפשית-הוא תמיד כאן איתך .

זו ההחלטה הכי קשה בחיי.

האדם הכי חשוב ויקר לי ,האדם הראשון שאני מתקשרת אליו,שאני חושבת לספר לו משהו,זו יותר מסתם חברות,זו מערכת יחסים מורכבת,שתילך איתנו תמיד .

דחו לי את הגיוס ,

כבר הכנתי את עצמי נפשית לתאריך ושינו אותו ,

12.11.2012 ,מנהלת רשת מחשב-אני מקווה שזה ישאר ככה ,

כרגע אני מרוצה.

הראש שלי עמוס בדברים שוליים ,ברגע שהם ירדו מהפרק אני אעשה סקירה למח שלי ,יהיה מעניין..

נ.ב :למה אני אף פעם לא מוצאת כותרת ?

זה כזה שולי מבחינתי .