שוב כאב בטן.
שוב פעם העיניים מרגישות כבדות יותר משאר הפנים והגרון צורב מלהחזיק את הדמעות.
מהרגעים האלה שמחר אני אתן לעצמי שתי סטירות חזקות ואזכר מה באמת חשוב.
אבל ברגע זה ממש אתה מרגיש למטה ושום דבר לא מצליח להזכיר לך מה הסיבה האמיתית .
שישי בערב, אני לבד במיטה, כוס יין לידי צלוחית עם 4 פרוסות גבינה ולפטופ על ברכיי,
מנסה לא לבכות כי הרגע שמתי איפור וחבל שיהרס,
נזכרת שבמילא אני לבד ואף אחד לא רואה אותי אז למה לא לבכות,
חושבת, היי, אולי עוד מישהו יפתיע אותי בדפיקה על הדלת, שאני אפתח לו עם איפור מרוח על פניי?
מריצה את חיי קדימה ואחורה
שואלת שוב פעם מה עשיתי שכל זה מגיע לי?
למה בחר להעניש אותי ככה?
פגעתי במטרה לפגוע?
האם לאורך הדרך הייתי אדם רע?
ולמה שוב ופעם אני יוצאת הרעה, כשעצם, מרגיש שאני הקורבן פה.
ולמה?
למה במהלך השנים האחרונות לא היה פעם אחת שעצרתי ואמרתי 'עכשיו אני מאושרת'
למה אני תמיד יודעת שגם אם לשניה אחת טוב לי, מחר בבוקר יהיה כלכך רע.
למה אני צופה בחיים שלי חוזרים על עצמם עוד פעם ועוד פעם ואני לא יכולה לעשות עם זה כלום.
אחרי השפל באה הגאות..?
איפה הגאות שלי?
איפה הטוב שמגיע לי?
למה אני שוב פעם נשארת לבד
ואיך אני עוצרת את הדמעות עכשיו
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Queen T ♛