החיים הם קצת כמו משחק פאקמן או כל משחק מחשב אחר.כמו במשחק ,גם בחיים, יש שלבים ורק אם עוברים את המכשולים שבשלב הראשון אז עוברים הלאה לשאר השלבים.אם לא,אז נשארים תקועים באותו השלב . זה מה שקורה לי בפאקמן,אני עדיין תקועה בשלב הראשון ולא מצליחה לעבור אותו...

מרוב כל הלחץ וככל שהכשלונות רבים יותר כך אני כבר יודעת מראש שהסיכויים שלי לעבור את השלב הראשון הם קלושים ולכן אני מתמלאת בחרדות ומתח ,ולא רק ששוב אני לא מצליחה לעבור את השלב הראשון,אני גם סובלת ממנו קשות.

המכשולים שבמשחק מאוד מזכירים את המכשולים בחיים. ניתן לומר שלכל אדם יש מכשולים בחיים.אך השאפתנים שביננו נתקלים במכשולים רבים יותר מהסיבה הפשוטה שהשלבים הראשונים שבמשחק לא מספקים אותנו ואנו ממהרים להמשיך הלאה.ככל שמתקדמים במשחק כך השלבים הופכים לקשים ומאתגרים יותר.המכשולים בד"כ ניצבים מולנו בדמותם של אנשים אחרים ולעיתים אפילו בדמותם של האנשים הכי קרובים אלינו.אם למשל יש לי שאיפה להגיע למעמד של מנכ"לית בחברה גדולה כלשהי אז רוב הפעמים כשאספר זאת לסובבים אותי הם ינסו לשכנע אותי שלא כדאי לי לנסות ושהסיכויים שלי להצליח הם נמוכים בגלל...(אלף ואחת סיבות הגיוניות ביותר).לרוב הם יעשו זאת מכוונה טובה,בעיקר כדי לחסוך ממני את המרדף העשיר במכשולים שלא תמיד מסתיים בטוב.אך מתי אנו יודעים לזהות האם אותו המכשול בא להזהיר אותנו או להצהיר בפנינו שאין זו אכן הדרך הנכונה עבורנו?ומתי מדובר במכשול זמני שגם עליו נצליח להתגבר?

זו כנראה שאלה שהתשובה עליה תגיע לאחר ניסיון רב בהתמודדות מול מכשולים.

אני חושבת,שאם הבן אדם נחוש בדעתו להגיע אל מטרתו הנכספת,ויהי מה,אז הוא איננו מתייחס לדיבורים אילו ברצינות וממשיך ללכת בדרכו ובכך בעצם עובר את המכשול בקלילות וללא מאמץ. אך קורה הדבר שאנו משכנעים את עצמנו שאיננו מושפעים מדיבורים אילו אך בפועל,המילים מצליחות לחלחל אל הלא מודע שלנו ובלי לשים לב אנו משדרים חוסר ביטחון ופחד. כך יוצא שגם אם הצלחנו לעבור את השלב הראשון אנו לא נצליח להתקדם בשאר השלבים.

דבר נוסף שיכול לקרות הוא למצוא את עצמנו במבוי סתום.נניח שאכן ישנו מכשול כזה,של אותם אנשים שאומרים לנו שאין הדבר אפשרי, אז אנו יכולים לבחור לנסות ללכת בדרך אחרת,ולעקוף את המכשול. אך מה קורה כשגם בדרך זו אנו נתקלים באותו מכשול רק בצורה שונה? נניח שכרגע אני עובדת כנציגת שירות לקוחות בחברה בה אני רוצה להיות מנכ"לית.ונניח שאני עובדת במקום זה כבר מספר שנים והגיע זמני לבקש קידום והעלאה . ונניח שאני מבקשת זאת אך מקבלת סירוב.אותו מנהל מעליי,גם הוא אומר לי את אותם דברים שאמרו לי קודם לכן-רדי מזה.

ונניח שהחלפתי מקום עבודה וגם שם ניסיתי להתקדם אך ללא הועיל.

בכזה מצב אפשר להבין שזוהי כנראה איננה הדרך הנכונה עבורי.

כשמסתכלים על זה כמשחק מחשב זה נורא פשוט.

בפאקמן למשל,השלב הראשון שאותו אינני מצליחה לעבור,כולל 3 בתוכו ניסיונות .ובכל פעם שאני "נאכלת" אני חוזרת למשחק מחדש אך מאותה נקודה בה הפסקתי. אז אני מנסה להתחיל את המשחק במקום של הפירות על מנת ליצור לעצמי הגנה אך מהר מאוד הפירות נגמרים ואני שוב "נאכלת".ואז אני מנסה להתחיל מלמטה ומנסה לשמור את הפירות רק למקרה חירום.אך גם זה לא הולך ואני שוב "נאכלת". כמובן שכעבור כמה ניסיונות אתעייף ואעבור למשחק אחר.שכן משחק אמור להיות כייפי ולהפסיד זה לא כיף.

אז למה לא לרצות להנות גם בחיים?

אך בכל זאת הרבה אנשים מבזבזים זמן ואנרגיות במרדף אחר חלום רחוק ,למרות שהם מוצאים את עצמם שוב ושוב "נאכלים" ולא מתקדמים לשום מקום. ברגע שהבנתי שמנכ"לית אני לא אהיה אני יכולה לבחור להתייאש ולקפוץ מהגג אך אני גם יכולה גם ליישם את הפתרון הבא: לפתח שאיפה אחרת שבמהות שלה זהה לשאיפה הקודמת שלי,אך שונה בקיומה.

אם למשל ,בהתחלה ,רציתי להיות מנכ"לית ,אז אם אשאל את עצמי מהי המהות של מטרה זו .אז אמצע שתפקיד זה יכול להפוך אותי לעצמאית,עשירה,מחליטה בעצמי את ההחלטות ושולטת בצוות עובדים גדול. אותה מהות בדיוק יכולה להופיע במטרה אחרת לגמרי שלא חשבתי עליה כמו -להיות במאית סרטי קולנוע. גם תפקיד זה מאפשר לי להיות עצמאית ,עשירה-במידה והסרטים מצליחים בקני מידה עולמי,אני זו שמחליטה את ההחלטות לגבי איך ייראה הסרט,ואני זו שאפקח על צוות השחקנים,הצלמים ,אנשי התאורה וכו'.

כמו בחיים כך גם במחשב. אם נתקעתי בפאקמן אז אשחק במשחק אחר.זה לא אומר שרמת הקושי של המשחק החדש תהייה שונה .גם בדרכי להיות במאית אתקל במכשולים רבים ואולי אפילו באותם מכשולים ממקודם ,ואותם אנשים שאומרים לי שלא אצליח בכך. אך ייתכן שבדרך זו ,החששות שלי והפחדים שהצטברו מאותם דיבורים פסימיים יוכלו לשרת אותי ולהפוך אותי ליוצרת פורה.ייתכן אפילו שהמכשולים עצמם יובילו אותי ליצור דמויות פסימיות בסרטים שאצור ועל ידי היתקלותם במציאות אוכל לגרום לקהל להאמין שזוהי אמת ולא רק סרט,ואז בעצם אוכל לעבור לשלבים הבאים ולהתקדם הלאה.

מה שאני אומרת בעצם זה שכשאנו נתקלים בדרך מלאת מכשולים שאיננו מצליחים לעבור אז ייתכן שמכשולים אילו מהווים תמרורי אזהרה ושזוהי איננה הדרך הנכונה עבורנו. מבחינה רוחנית,תיאוריות "הסוד" למינהן הן מכשול בפני עצמו שיוצר בנו אשליה שכל אחד יכול להשיג הכל רק אם ירצה ויאמין בכך. כמובן שהדבר נכון,שהרי יש אפילו מחקרים המוכיחים שהמוח והמחשבות שלנו משדרים תדרים ובכך מושכים את אותם תדרים.אם למשל אני שמחה אז אמשוך אליי אושר,אם אני מפחדת אז אמשוך אליי את כל הדברים שמהם אני מפחדת. אך דבר אחד שמהווה את חוסר ההגיון בכל זה הוא -איך בדיוק בן אדם יכול לשלוט על הרגשות ,המחשבות והתדרים שהוא מעביר? 

הנשמה ,ולא הגוף או הנפש,איננה מרגישה או חושבת דבר. הנשמה יודעת מה עליה לעשות ואיך להתגבר על המכשולים שבדרך.הנשמה גם יודעת את יכולתיה וברור לה שישנם מכשולים שלא תצליח לעבור אלא אם תתקן את עצמה . מה שאומר שגם להתקע בשלב הראשון של פאקמן זה סוג של תיקון.אולי בזמן הדריכה במקום יעברו בדרכי אנשים וחוויות שילמדו אותי איך להתגבר על מכשול זה,או איך להמשיך ולהשאר באותו המקום ולחיות את חיי באושר .כל דרך בחיינו מלאה במכשולים אך ישנם מכשולים שיש ביכולתינו לעבור בזמן זה וישנם מכשולים שאולי עלינו ללמוד להרפות מהם ולשנות כיוון.

יש לזכור ,שבמשחק מחשב ,כמו בחיים אין יותר מדיי זמן ומקום לטעויות.כך שגם אם הגענו לשלב גבוה במשחק אז יש לנו מספר מועט של ניסיונות לעבור אותו.

אם לא,אנו חוזרים שוב להתחלה...