שונאת את עולם הדייטינג הזה.

מתי אני אכיר את האחד שלי?

זה יקרה בכלל אי פעם?

אמרתי לעצמי, שהתחלתי להאמין במחשבה מייצרת מציאות - אז אני חייבת להאמין שזה יקרה לי!

אבל איך אפשר להחזיר לעצמי את התקווה אחרי כ"כ אכזבות?

עם הבחור שכתבתי, אתמול היה דייט שישי (אבל מי סופר) ושכבנו לראשונה.

היה ממש כיף ונעים איתו, הוא באמת בחור מקסים, אבל חתכתי איתו למחרת בבוקר בהודעה. הוא הלך לעבודה, אני נשארתי לנמנם וחשבתי על זה במיטה שלו, שזה פשוט לא מספיק לי מה שקורה פה.

הרגשתי שהוא לא מספיק דברן, לא איש שיחה ושאני צריכה לדובב אותו כל הזמן.

לצורך העניין, איך שבאתי אליו אתמול, נכנסנו למיטה אחרי איזה חצי שעה, לא הייתה לו שום תוכנייה! לא סרט בבית, לא לצאת, לא להכין ארוחת ערב, כלום.

פשוט לא היה מספיק מלל. אני לא יכולה בלי זה! עם כמה שהוא חתיך, סקסי, מעניין וכיפי, זה פשוט לא מספיק.

לא בא לי להרגיש ככה.

רוצה מישהו שנעוף ביחד, שהשיחות יהיו עמוקות ויזרמו בטירוף. ככה זה צריך להיות.

אוף...

הלוואי שיכולתי פחות להתעסק בזה. אני לא מוצאת עניין בשגרה שלי, בעבודה ובלימודים. הכל משעמם אותי. 

אהבה זה הסם בחיים.

זה מעבר לסם, אני פשוט רוצה מישהו שאני אוכל לשתף אותו במחשבות שלי, שנוכל לעשות דברים ביחד שאני רוצה לעשות, שנעשיר אחד את השניה.