שונאת את עולם הדייטינג הזה.

מתי אני אכיר את האחד שלי?

זה יקרה בכלל אי פעם?

אמרתי לעצמי, שהתחלתי להאמין במחשבה מייצרת מציאות - אז אני חייבת להאמין שזה יקרה לי!

אבל איך אפשר להחזיר לעצמי את התקווה אחרי כ"כ אכזבות?

עם הבחור שכתבתי, אתמול היה דייט שישי (אבל מי סופר) ושכבנו לראשונה.

היה ממש כיף ונעים איתו, הוא באמת בחור מקסים, אבל חתכתי איתו למחרת בבוקר בהודעה. הוא הלך לעבודה, אני נשארתי לנמנם וחשבתי על זה במיטה שלו, שזה פשוט לא מספיק לי מה שקורה פה.

הרגשתי שהוא לא מספיק דברן, לא איש שיחה ושאני צריכה לדובב אותו כל הזמן.

לצורך העניין, איך שבאתי אליו אתמול, נכנסנו למיטה אחרי איזה חצי שעה, לא הייתה לו שום תוכנייה! לא סרט בבית, לא לצאת, לא להכין ארוחת ערב, כלום.

פשוט לא היה מספיק מלל. אני לא יכולה בלי זה! עם כמה שהוא חתיך, סקסי, מעניין וכיפי, זה פשוט לא מספיק.

לא בא לי להרגיש ככה.

רוצה מישהו שנעוף ביחד, שהשיחות יהיו עמוקות ויזרמו בטירוף. ככה זה צריך להיות.

אוף...

הלוואי שיכולתי פחות להתעסק בזה. אני לא מוצאת עניין בשגרה שלי, בעבודה ובלימודים. הכל משעמם אותי. 

אהבה זה הסם בחיים.

זה מעבר לסם, אני פשוט רוצה מישהו שאני אוכל לשתף אותו במחשבות שלי, שנוכל לעשות דברים ביחד שאני רוצה לעשות, שנעשיר אחד את השניה.

את הצעיר זרקתי, כל מה שרציתי ממנו היה קצת סקס טוב והוא פשוט העדיף לראות איתי סרטים בקולנוע.

פאקינג ילד.

פתאום התחיל להגיד לי שסקס זה לא גולת הכותרת, ושהוא לא צריך ממנו הרבה ושאפשר לעשות דברים כיפים אחרים ופחות מעייפים.

אבל אנחנו לא זוג ולא ידידים, אז מה עוד נשאר?! הומו.

ולנושא אחר.

אני עמוסה בלימודים בקטע אחר, ולא מצליחה להגיע למשימות שיש לי בעבודה. רע מאוד.

והתחלתי לחפש רכבים לבד וזה פאקינג קשה!

יש לי את המחסום הזה בראש, שאישה לא יכולה לבד לקנות רכב מבלי שידפקו אותה.

אני צריכה להיות עם ים ביטחון עצמי, לקרוא המון באינטרנט, להבין מה אני קונה ולדעת להתמקח.

אני תכף הולכת לפגוש גבר מבוגר לקנות ממנו את הרכב של הבת שלו.

מקווה שילך חלק. אעשה בדיקה ואנסה להוריד אותו במחיר.

אהיה הכי גאה בעצמי שעשיתי את זה לבד, בלי שום עזרה מאף גבר.

והכרתי בחור ממש חמוד.

יצאנו כבר 3 פעמים.

בדייט השלישי הרגשתי שממש התקרבנו. דיברנו על דברים אישיים יותר והוא כל הזמן ליטף אותי.

הוא גם מגיע ממשפחה של הורים גרושים כמוני ו"חינך את עצמו בהכל", שזה בדיוק מה שאני מרגישה...

אני פאקינג לביאה, כי עשיתי הכל לבד בחיים שלי ואף אחד לא היה שם לחנך אותי או ללוות אתי.

מאוד אהבתי את החיבור הזה, אפילו אם זה חיבור של כאב, זה חיבור, מה זה משנה איזה חיבור זה?

נהנתי מהמגע שלו, אבל מודה שבעצמי לא יזמתי שומדבר וגם לפעמים נרתעתי מזה, נגיד כשהלכנו יד ביד הורדתי את היד שלי די מהר.

אז הוא התקשר אליי ואמר שאני ממש עצורה ולא משוחררת, והוא לא מבין מה הקטע שלי ושאם אני לא רוצה אותו - שאגיד לו, כי הוא לא אוהב משחקים.

לא הבנתי על מה הוא מדבר בהתחלה! אמרתי לו שהוא מוצא חן בעיניי, שאני רוצה להכיר, ושדווקא חשבתי שמאוד התקרבנו בפעם האחרונה והוא אמר שאני כל הזמן הורדתי לו את היד כשהוא ליטף אותי (ואני מדברת על ליטופים לא מזיקים, לא ליטופים של חרמנות), ושהוא רגיל לחום.שאל אם יש לי בעיות אינטימיות. אהבתי את זה שהוא היה ישיר איתי ואמר לי מה מפריע לו, ושזה בעצם סימן טוב, כי זה אומר שהוא מעוניין בי.

ואז שחשבתי על זה, הבנתי על עצמי כמה דברים. אני באמת מרוחקת בהתחלות כי א. אני תמיד חוששת להיפגע כי נפגעתי לא מעט ב. בני זוג קודמים גם לא היו מראים לי חיבה וחום מהסוג שהוא מדבר עליו וכנראה שזה מה שאני רגילה אליו.

אז אמרתי לו שבסה"כ לא יצאתי הרבה זמן לדייטים מאז הזוגיות האחרונה, ושכל הקטע עם החיבה חדש לי, אבל שזה משהו שאני רוצה!

כן נפרדתי מהבנזוג האחרון, כי רציתי גבר רגיש וחם יותר. והנה, הכרתי כזה, אבל איך אני מצפה שהוא יהיה רגיש וחם אליי אם אני קרה אליו?

ברור שאני צריכה ורוצה לעשות שינוי.

אני לא רוצה לפספס אותו ומרגישה שהפעם, יש כאן באמת פוטנציאל אמיתי.

הלכתי לישון אחרי הדייט עם חיוך והתעוררתי עם אותו חיוך מטופש.

יש בו מלא דברים שכ"כ חשובים לי בבחור ושהיו חסרים בבנזוג הקודם: רגישות, פתיחות, זה שהוא חברותי ואוהב בני אדם, זה שהוא אוהב לצאת ולבלות ולא רק להיתקע בבית, ושיש לנו באמת תחומי עניין משותפים (לפחות במוזיקה בינתיים). 

ובא לי ממש להמשיך להכיר אותו. בא לי שנבלה מלא ביחד, בא לי להתאהב בו, כי אני כבר מתחילה להרגיש משהו.