חברה: "אחותי, את מלכת הלילה של העיר הזאת!"
אני: "את מבינה שזו דרך מאוד מטרידה להחמיא לי על זה שאני בייביסיטר מוצלחת נכון?"
היום החלטתי לעשות פוסט קצר ולעניין, בגלל שיש לי בייביסיטר להיות בו בעוד רבע שעה פחות או יותר.
ולפני שכל הקוראות שלי אומרות שיש לי מזל שאני מצליחה למצוא בייביסיטר בעולם הזה (כן, שוק מבוקש) אני חשה צורך לציין שעומדות בפניי 3 שעות של בכי כי אני יוצאת לשמור על ילד בן 4 ששייך למשפחה מיוחסת (אבוד לכם לנחש) שהוא, כמובן, בכיין מצטיין. אין אצלו שום וויתורים, שום רחמים. הוא יושב ובוכה במשך 3 שעות רצופות באופן קבוע, ולא משנה מה אני מנסה לעשות - הילד בשלו.
ואני בטוחה שהוא ילד חמוד כשהוא עם אנשים שהוא מכיר, אבל רבאק, אולי שיהיה חמוד לפחות ל5 דקות מתוך ה3 שעות שאני יושבת איתו ?!
אז ברשותכם, אני מרכיבה את משקפי המגן שלי, לוקחת איתי מזון ניחומים (שוקולד, אלא מה) והולכת לבית ה"מיוחסים" כדי להיפגש עם הסיוט הכי גדול שלי - ילד בלונדיני ותכול עיניים בגובה 40 סנטימטר.
במקרה ואני לא חוזרת - את הבלוג אני מורישה להילדה עם השער שהיא קוראת ומגיבה מתמידה פה וראוייה לפירגון (כן, אני הולכת להתחיל לפרגן לקוראים והמגיבים בפוסטים - שווה להיות תותח :)
להתראות, אוהבת אתכם !