אם במקרה אתם שואלים את עצמכם למה אני מעדכנת בשעה כזו במקום להיות בבצפר או מתחת לפוך (במקרה ועשיתי את הדבר הנכון והברזתי) הנה לכם התשובה: עשיתי בדיקות מעבדה!
כן, בדיקות מעבדה זה השם הרשמי לאישה מדוכאת שדוקרת לכם בכחול של היד ושואבת מכם כל רצון לחיות ולאחר מכן מבקשים מכם להשתין בתוך כוס (שקופה, כמובן, כדי להביך אתכם) בזמן שכל האנשים במרפאה נועצים בכם מבטיי גועל כשאתם מגישים את הכוס לבחורה האומללה מאחוריי השולחן (אוי נו באמת, כאילו הם לא עשו את זה אף פעם)
בזמן שבו הוכרחתי ללכת לשירותים (ותסלחו לי על הישירות) חשבתי לעצמי: איזה יופי לבני האדם. קודם אנחנו ממציאים את החשמל, ואז מבקשים מאיתנו להשתין לתוך כוסות שקופות.
כשנכנסתי לחדר עם האחות הסדיסטית שעמדה לדקור אותי, שאלתי את עצמי למה היא לא יכולה להיות קצת יותר נחמדה.
במקום להגיד שלום, מה שלומך, זה לא כואב בכלל, היא פשוט בהתה בי בפרצוף של סקנאי מדוכא.
ואז נכנסה אחות אחרת ואמרה לה "בוקר טוב זינה!". קוראים לה זינה.
פלא שהיא מדוכאת?
סתם, אבל בסופו של דבר, אחרי שהבחורות האלה דוקרות 200 אנשים ביום (ביניהם כמה ילדים היסטרים כמו אחותי - פשוט תמשיכו לקרוא) כנראה שאפשר להבין למה הן איבדו כל חשק לחיות.
אז במהלך רוב הבדיקה פשוט חשבתי לעצמי "איך היו נראים החיים שלי אם היו קוראים לי זינה?" והפסקתי בשנייה שהגעתי למסקנה שכנראה הייתי בכלא - על רצח ההורים שלי שהשתכרו באיזשהו שלב וחשבו שזה יהיה קטע לקרוא לי זינה.
בכל מקרה, כשאני סיימתי עם הבדיקה - הגיע תורה של אחותי הקטנה (לא כל כך קטנה, בת 13).
(הערה חשובה מאוד להמשך קריאת הפוסט: אחותי פאתטית.)
האמת היא שכשנכנסנו למרפאה אחותי הכריזה בגאווה שהיא רוצה להיות ראשונה, אבל כמובן שברגע שהיא התיישבה וראתה את זינה והחברה הקטנה והחדה שלה היא נהייתה לבנה וקמה מהכיסא במהירות שיא.
אז כשבסופו של דבר גם אני סיימתי את הבדיקה ולאחותי לא הייתה ברירה אלא לפגוש את החברה של זינה, כמובן שהתחיל סיבוב היסטריה קצר (בן 5 דקות, נחמד! כשאני הייתי קטנה יותר הייתי היסטרית ברמות - בסביבות ה70 דקות היסטריה ולפחות 3 אחיות שהחליטו להתפטר לאחר שדפקתי להן כזו אומללות שהן החליטו שהן לא רוצות לעבוד יותר בעבודה ש"מתעללת" בילדים קטנים)
אבל בסופו של דבר זינה הוציאה את החיוך הצבוע הכי משכנע שהיה לה (לא מרשים במיוחד) ואחותי עשתה את הבדיקה בזמן שחפרתי לה על כוכב נולד כדי להסיח את דעתה.
אוקיי, סיימנו את החלק הקשה.
אז יצאתי החוצה והתחיל לדבר איתי איזה בחור חמוד (שהיה בלונדיני ושרירי!!!!)
אבל כמובן שבהתאם לכל קומדיה מצטערת שהיא בעצם החיים שלי, באיזשהו שלב אמא שלי הגישה לי את הכוס לבדיקה השנייה (אני באמת צריכה להזכיר לכם?) ממש מול הפרצוף שלו.
כן, כולם רוצים להתחיל עם הבחורה שעומדת להשתין בתוך כוס, הבנים ממש עומדים בתור בשביל זה.
חה! תור! לקח לי זמן לקלוט את זה בעצמי!
אז סוף סוף סיימנו את הבדיקה והסתלקנו הביתה בשיא המהירות.
יש המון חסרונות בבדיקות רפואיות, אבל היתרון היחיד (חוץ מזה שזה בשביל הבריאות ובלה בלה) הוא שיוצא לך לפגוש כל מיני אנשים מעניינים.
כמובן, בתנאי שלא מגישים לך כוס שתן בזמן שאת מדברת איתם.
כשנכנסנו לאוטו יצא לי לשוחח קצת עם אחותי (זה הרגע בו עליכם לזכור שהיא פאתטית)
אני: "נו אז איך בסוף עברת את הבדיקה בשלום?"
אחותי: "חשבתי על טיילור לאוטנר."
אני: "וואו, אם טיילור לאוטנר היה יודע שהוא עוזר לילדות קטנות ופאתטיות לעבוד בדיקות דם, אני בטוחה שהוא היה מאוד גאה."
לאחר שתיקה קצרה שהיא עשתה בה פרצוף כועס, שוב פתחתי את השיחה:
אני: "למה בכלל היית צריכה לעשות את הבדיקת דם?"
אחותי: "כי יש לי כאבים בלב."
אני: "למה? כי טיילור לא יודע מי את?"
ואז חזרנו לפרצוף הכועס.
עד כאן להיום, באמת הגיע הזמן שאני אפסיק להתעצל ואתחיל להתכונן לבית הספר.
תגיבו, תמליצו, ותמיד תזכרו: לא משנה כמה החיים שלכם אומללים, לפחות לא הגישו לכם כוס של פיפי כשדיברתם עם מישהו חמוד.
להתראות ! :)
עריכה: לכל המנויים והקוראים החדשים שהצטרפו - ברוכים הבאים!!! אתם באופן רישמי חלק מקבוצת התותחים!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Georgia947