הפראייר הוא טיפוס מיוחד.
הוא נדיר. יש מעטים בעולם שיודעים איך להיות פראייר בצורה מדוייקת באמת, לפרטיי פרטים.
לפראייר יש תמיד הכל בתיק. כל מה שהסביבה צריכה- יש לו. הוא לא מכין בשביל הסביבה, הוא מכין בשביל עצמו. אבל הם צריכים, והוא נותן.
הוא נותן את העט הנוסף שהוא הביא לו למקרה חירום, את חבילת הטישיו שהוא תמיד נזקק לה,
שניים-שלושה מסטיקים נדירים בטעם תות שהוא קנה, וכולם רוצים רק שניים-שלושה כדי לראות מה הטעם שלהם.
הפראייר נותן את תשומת הלב שלו למי שצריך, מבזבז שעות בטלפון או בבית של חבר ששוב אומלל בגלל משהו אידיוטי.
הפראייר מסוגל לגלגל איתו את אותן שיחות מאוסות על הכונפה התורנית שתפסה לו את הלב - אבל בכלל לא יודעת שהוא קיים.
הפראייר ייתן את מלוא חוכמתו ויכולותיו הרגשיות למצוא בדיוק את המילים הנכונות שיעודדו את אותו אומלל, ויחפור עד מעמקי עמוד השדרה שלו וימצא עצה טובה לתת לאותו חבר כדי להוציא אותו מהתסבוכת.
הפראייר ישקר שוב ושוב שלא נמאס לו לקבל שיחות בוכות ומאוסות באמצע הלילה, שהוא שמח שמתקשרים אליו ב3 לפנות בוקר בגלל אותה סיבה כבר שנה וחצי.
הפראייר יכין ברכת יום-הולדת מושקעת לאנשים שכתבו לו 'מזל טוב' בפייסבוק. הפראייר ייתן את המכונית שלו- כדי שיהיה להם במה לנסוע, את הכתף שלו- כדי שיהיה להם איפה לבכות, את הלב שלו- כדי שיהיה להם שמיכה לתקופות הרעות וריצפה לתקופות הטובות.
הפראייר האמיתי יודע שהוא פראייר.
אם תשאלו אותו למה, הוא יגיד: אני נותן להם, עוזר להם, תומך בהם - וכשאני אצטרך, אני אהיה האדם המאושר בעולם, כי הם, כולם, יחזירו לי ויהיו שם בשבילי.
הפראייר עומד לגלות מה באמת קורה כשהוא זקוק להם.
כי אם כל הנתינה הזו באמת הייתה משתלמת - הוא לא היה 'הפראייר'.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Georgia947