Today Is The First Day of The Rest of Your Life

הקטע הבא לא נכתב על ידי אלא על ידי קוראת בשם נגה, שביקשה רק לספר שהיא חיילת. הקטע הקסים אותי, רציתי לפתוח בלהסביר על מה הוא נכתב מתוך המכתב שלה, אבל אני אתן למילים לעשות את שלהן.

תודה נגה.

***

בכל יום חמישי זה קורה.

אני חוזרת ומתקבלת בברכה בחומן של ארבע ידי קרח.

הידיים עוטפות אותי, משרות עליי את תחושתן, מגען בלתי ניתן להתעלמות.

אני מתיישבת ליד שולחן מזערי ומספרת את תחושותיי, לתשומת ליבן הרבה של ארבע אוזניים ערלות.

האוזניים מאזינות, סופגות, מתעניינות, חוות את תחושותיי.

לאחר מכן אני מסתובבת בחלל, ומשאירה פתקים המציגים את חיי לארבע עיניים עיוורות.

התיאורים מפורטים לפרטי פרטים, חזותיים ובולטים, לשם התעניינותן של העיניים.

ואז אני הולכת ביום ראשון, וחווה עוד אינספור חוויות וקשיים שאזכה לחזור ולשתף בבית, בו מחכות לי; ארבע ידי קרח, ארבע אוזניים ערלות וארבע עיניים עיוורות.