Today Is The First Day of The Rest of Your Life
לחשוב זה פריווילגיה . |
 כינוי:
Georgia947 מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2016
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הוסף מסר | 10/2016
הילדה שצעקה "נגמר"
את מספר ההודעות ששלחתי עד היום הזה לחברות, "הוא סיים את זה"- אני לא יכולה כבר לספור.
הפכתי לילדה שצעקה "זאב" - רק במקום להזעיק שוטרים הוזעקו בחורות בגילאי ה20 שלהן, גלוני גלידה, חפיסות טישיו, חפיסות סיגריות ומטר סיסמאות שנהפכו להמנון - הוא לא שווה את זה, הוא אידיוט, הוא עוד ישלח לך הודעה בקרוב תאמיני לי, תפסיקי לבכות וצאי מהשמיכה מפגרת.
במקום אנשים שנטרפו היו לילות שנטרפו, עיניים נפוחות, ואנשים ששפכתי עליהם קפה בעבודה ביום למחרת.
כמה פעמים כבר סיימת את זה? וואו.. אני לא זוכרת כבר.
בפעם הראשונה סיימת את זה יפה: "אני לא יכול לתת לך את מה שמגיע לך עכשיו, אני מקווה שעד שאתאפס לא יחטפו אותך, אני פשוט לא רוצה לגרום לך לסבול"
שקרים כן? שקרים יפיפיים אבל. אפשר להתכסות בהם בלילה.
תוך כמה חודשים חזרת לזרועותיי.
בפעם השניה, וכנראה גם השלישית ואלוהים זוכר כמה עוד- זה היה כי "אנחנו מאבדים את החברות שלנו בשביל סקס".
אבל אחרי חודש התחתונים בערו וחזרת.
ואז בפעם האחרונה, היום, קטעת הכל.
את הזוגיות, את החברות, את 7 שנות ההיכרות, והחל מהיום בשעה 2 בצהריים אנחנו זרים.
אפילו חסמת אותי בטלפון, אם עד עכשיו לא מספיק הרגשתי שאת הטקסט הזה כותבת ילדה בת 14...
אני אשקר אם לא אגיד שראיתי את זה בא. חודשים אני כבר מתכוננת.
בכל ריב, בצורה כמעט אובססיבית, שאלתי: "אתה רוצה פשוט לסיים את זה?"
ובכל פעם מחדש ענית את המינימום ההכרחי (ועל הדרך הורדת את ההגדרה למינימום ההכרחי מריב לריב)
עד שלא נשאר כלום חוץ משתיקה.
כל מה שרציתי היה לסיים את זה עם הראש מורם. לפחות פעם אחת.
כשאוהבים מישהו מוותרים על האגו.
אומרים "אני אוהבת אותך" גם כשזה פוגע. גם כשהמילים שלי הן אלו שנותנות לך את הכוח והאנרגיה להפיל אותי למטה פעם נוספת.
וככה זה היה נראה,
יחסי וואטסאפ מגוכחים של המאה ה21 עם אדם שגר איתי פה ברחוב ולא מוכן להגיע ולדבר פנים אל פנים
ובחורה אחת שמנהלת ריבים עם עצמה, פיוסים עם עצמה, משברים עם עצמה ולאחרונה גם שיחות עם עצמה (כמו חולת נפש)
רק כי היא לא מוכנה לוותר על האדם שגרם לה להרגיש
הכי נחשקת בעולם
ואז הכי יפה בעולם
ואז הכי קרציה בעולם
ואז הכי מיותרת בעולם
ואז הכי מושפלת בעולם
ואז לא קיימת יותר בעולם.
צעקתי "זאב" כל כך הרבה בכל פעם שעזבת,
ולמרות שהפעם אני בטוחה בכל נימי גופי שהפעם זה הזאב האמיתי
החלטתי שלא לרוץ ברחבי העיירה ולצעוק זאב בקולי קולות
שיזדיינו תושבי העיירה והזאב שלהם, שיטרוף אותך ראשון מכולם
אני מתחפפת מפה
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
