לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Today Is The First Day of The Rest of Your Life


לחשוב זה פריווילגיה .

Avatarכינוי:  Georgia947

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2017    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   




הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

יין שיצרת במו רגליך? לא תודה


אז הגעתי למומלצים וזה הסעיר את עולמי כי שום דבר לא קורה בחיים שלי.


לא במדויק, אבל כן נחמד "לחזור קצת הביתה" ולראות שאפילו יש מי שהתגעגע.


אתמול בצהריים עליתי לחדר שלי והגעתי למסקנה חשובה מאוד לגבי החיים שלי: אני לא זקוקה לבדיקה גנטית בשביל לדעת שאחותי מאומצת. מספיק לי הפתיח של "הרווק" עם דודו אהרון שאני שומעת מעבר לדלת שלה.


אתמול נסענו לבקר קרובי משפחה (לא מוכרים בעליל) שגרים בצפון כטובה אישית לסבתא שמתבאסת שאנחנו לא נמצאים בקשר מתמיד עם כל 900 האחים שלה (אני באמת לא מבינה מה קרה להם שם לפני 70 שנה שכל משפחה הייתה פשוט חייבת להביא לעולם כמות ילדים שתמלא את קיסריה) והצאצאים שלהם. העניין הוא שתמיד יש לי פחד כזה שאם סבתא תמשיך להכיר לי את כל האנשים שיש לי איתם אבות משותפים אני אגלה שלא נשאר לי כבר עם מי להתחתן בארץ ואאלץ להגר לניו זילנד.


בכל מקרה גילינו את מה שהיה ידוע מראש- מדובר במשפחה עם 2 בנים (אחד בן 14 ואחד בן 6) וכל אחד מהם יותר מחורפן מהשני, כיאה למשפחה שגרה באיזה מלונה בצפון ומגדלת את הירקות שלה בעצמה -שאין לי ספק שמורעלים באיזה "אוויר פסגות" שגורם לאנשים להרגיש שזה לגיטימי להגיש לאורחים יין שהם הכינו בעצמם עם כפות רגליהם האלוהיות. לרוויה, תיחנקו.


כשנסענו בחזרה לאזור השפוי של ישראל (אם יש כזה) אפילו סבתא הרגישה שזו הייתה טעות לגרור את כולנו אליהם, אז היא הצטרפה איתנו לסשן ריכולים. הבעיה היא, שלסבתא שלי יש דרך משלה לרכל: "ראיתם את הילד הגדול שלהם? הוא פשוט הילד-צ'אפחות של כל המשפחה!"


כן סבתא, את צודקת סבתא, אמרתי לך לא לשתות מהיין שלהם.


בכל מקרה, חזרתי הביתה ונזכרתי שיש לי איזה פוסט במומלצים, והוא הפוסט היחיד שאין בו שום תמונה דרמטית אלא סתם לימונים, ושאלתי את עצמי אם זה הופך אותי לבלוגרית נחותה יותר. אבל יודעים מה? לימונים כבודם במקומם מונח, ואפילו אחד השירים הנחמדים ביותר שיש נכתב עליהם.







 


אבל חוץ מהמשפחה - גם אני עצמי בנאדם קצת פסיכי. לפעמים אני מרגישה צורך להגיב לעצמי תגובות נאצה ולראות אם מישהו יגן עלי, אבל אז אני מבינה שאף אחד לא יגן ואני אשאר עם תגובות מעליבות בבלוג ואדע בדיוק מי האידיוט שכתב אותן. נו טוב.


אני חושבת שקצת התגעגעתי לישרא ...

נכתב על ידי Georgia947 , 11/9/2013 18:25   בקטגוריות לימונים, ארץ ישראל, הומור, משפחה, מוסיקה, נוער, ציטוטים, ציניות, תלונות, שחרור קיטור  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Georgia947 ב-20/9/2013 15:21
 



סבא וסבתא והמילניום שבינינו (או: מה שמשגע אותי בצמד חובבי הסוליטר)


 

הם אנשים חביבים, נמוכים, חובבי ריקודי עם וערוץ 11.

עד פה הכל טוב ויפה.

עד לרגע שהם גורמים לי להתפוצץ.



קודם כל, שמישהו יסביר לי מה המשיכה הפסיכית הזו שיש לאנשים מעל גיל 60 לערוץ 11.

 

ממה המשיכה הזו נובעת? מהנקודות האפורות על המסך? או שזה משקפיי-תחתיות-הבירה של המגישים? או אולי סתם הערוץ היחידי שהם זוכרים את המספר שלו? ואם כן, מה כל כך קשה ב-22?!



עוד משיכה שאני בחיים לא אבין היא עוף.


מכל האנשים בעולם, דווקא אני נפלתי על הסבתא שנושאי השיחה היחידים שלה הם סוגי עוף ומתכוני עוף.
אני שוקלת להפוך לצמחונית רק בשביל לא למצוא את עצמי בעוד אחד מההסברים המעיקים שלה על איך היא מבשלת את העוף שלה, אבל אז היא בטח תתחיל בהרצאה על היתרונות התזונתיים והבריאותיים של עוף.





אחד הדברים שמתישים אותי ביותר הוא חוסר היכולת של סבא וסבתא שלי לזרום עם הקידמה. אפילו לא טיפה.



בסך הכל ביקשתי שיחזיקו מחשב בבית. נו אחד, אפילו עם מסך גדול כזה, מהסוג שאפילו בבתי ספר יסודיים כבר ויתרו עליו.

לשם שינוי החבר'ה הראו פתיחות ראש ואכן קנו מחשב עתיק שכזה, ואת זה אני מאוד מעריכה.

אז התיישבתי ועשיתי להם קורס בסיסי במחשביות: עכבר-מקלדת-מסך הם מושגים שהם קלטו בקלות, אז עברנו לשלב הבא.

החלטתי ללמד אותם כמה מושגים בסיסיים במחשב, דברים שישמשו אותם, בלי יותר מידי מאמץ:
גוגל, אימייל ומשחקים מובנים שמגיעים עם המחשב.
הם הבינו את הקונספט של גוגל: כל דבר שמחפשים - לגוגל: מתכונים של עוף, מידע על ההיסטוריה של ערוץ 11, תמונות של המעברה בכרכור ועוד.
גם את האימייל הם הצליחו לאכול: שולחים הודעות, מקבלים הודעות, לא צריך נייר.
אין ספק שהפינה האהובה עליהם הייתה המשחקים. סוליטר נהפך לכוכב, הם ממש התחילו לריב ולקבוע תורות על המחשב.


הסברתי מה עושים, שלחתי מיילים לכל החברים שלהם שהם פתחו מייל ושאפשר לשלוח הודעות.



כעבור שבוע חזרתי לביתם.

לגוגל (או לאינטרנט) - אף לא כניסה אחת.
למייל - 47 הודעות נכנסות, אף לא אחת נקראה או נבדקה. שום הודעה גם לא נשלחה.
לסוליטר - הסטטיסטיקות עומדות על 1 אחוזי הצלחה מתוך 2,307 משחקים ששוחקו.

אלוהים.




 

מאז שסבא'לה יצא לפנסיה, כל הרהיטים בבית שלנו בסכנה.



בכל פעם שהם מגיעים לביקור, הוא מחליט שמשהו אחר לא תקין ושהוא, בוב הבנאי, חייב לתקן אותו מיד.

הפעם אלה היו הרמקולים של הטלויזיה, שכמובן עובדים יפה מאוד.
מכיוון שיש לי חושים של פנתר ותוך 3 שניות זריזות תפסתי בדיוק מה הולך לקרות, פעלתי מהר:
בשעה שהוא התקדם לכיוון הרמקולים, אני שמתי את הטלויזיה על מצב mute. הוא כמובן לא שם לב, הוא שומע בערך רבע אחוז.
ברגע שהוא תפס את הרמקול הראשון, והחל להזיז את הכבל שמחובר אליו הפעלתי את הטלויזיה בפול ווליום וצעקתי "כל הכבוד סבא! תיקנת את זה!!!"
ובזריזות של צ'יטה שיניתי את נושא השיחה לדיון האחרון שנערך בתכנית של לונדון וקירשנבאום.


אין ספק שיש אנשים שכנראה נוח להם להישאר בתחומים שלהם, אז אני לא לוחצת יותר.

כבר השלמתי עם זה שיש דברים שלא ישתנו.
לפחות סבתא מבשלת אחלה ממולאים. וסבא ממש נהנה להסיע אותי. 
ובסך הכל הם שני ברנשים די חביבים.


הרגע כתבתי ברנשים?

אני חושבת שהם מתחילים להשפיע עליי!


נכתב על ידי Georgia947 , 4/5/2013 20:32   בקטגוריות ארץ ישראל, הומור, טלוויזיה, משפחה, נוער, ציטוטים, ציניות, תלונות, פסימי, שחרור קיטור  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של היי ב-1/7/2013 17:36
 




דפים:  
13,717
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , משפחתי וחיות אחרות , הומור וסאטירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לGeorgia947 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Georgia947 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)