לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Today Is The First Day of The Rest of Your Life


לחשוב זה פריווילגיה .

Avatarכינוי:  Georgia947

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2017    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   




הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

דברים שלמדתי מחוויותי עם נשים


שלום לכולם!

שוב אני עושה "השאלת בלוג" (דבר שגיליתי שהוא כיף במיוחד!) ומעניקה את הבמה לקיפר, בחור תותח לגמרי בן 29 שיש לו כמה תובנות לגבי נשים שגרמו לי לקפוץ הרבה מאוד פעמים ולומר "וואלה, זה נכון!" אז מה יותר טוב מלחלוק?

אז בבקשה, אנחנו מתחילים!

 

 

 

אם יש משהו אחד שלמדתי מהיכרות שלי עם נשים במהלך החיים זה שתמיד יש עוד מה ללמוד.

מעבר לעובדה שבני אדם בכללי הם אובייקט שמשתנה ומשתכלל, נשים בפרט משתנות בקצב מסחרר, וכל אחד נבדלת מהשניה בכל כך הרבה אופנים שכבר כמעט וקשה למצוא דברים משותפים להן.

עם זאת, אנסה לשתף בכמה מהדברים שמנחים אותי, גם אם הם ידועים וגם אם לא, בתקווה לחדש לכם משהו או לפחות לקבל אישור מהקוראות שבכן כדי לדעת שאני עדיין בדרך הנכונה...

 

שיעור מס' 1 - את הכי יפה כשנוח לך

נשמע בנאלי, אני יודע. אולי הקלישאה הכי חרושה בתולדות המין הנשי, אבל אני חייב לנסות להסביר לכם עד כמה היא מהותית!:

לפני 4 שנים, אני והחברה שלי יצאנו לסבב קניות מתיש נוסף (בשבילי, כי היא תמיד הייתה אומרת שאני חייב בגדים חדשים ושאי אפשר להישאר עם אותם בגדים 5 שנים, אפילו שלא השתנתה המידה...) ובזמן שאנחנו מסתובבים בקניון היא ראתה איזו שמלה בחלון ראווה של חנות והחליטה שהיא חייבת להיכנס ולמדוד אותה.

אני חייב לציין בשלב הזה שמדובר בשמלה שלדעתי הייתה די מכוערת, מסוג השמלות שבנות ממש מתלהבות מהן כי הן באווירה אירופאית כזאת ונראות כמו השמלות מהמגזינים מחו"ל ובנים ממש לא מסמפטים אותן כי רוב הגברים הישראלים הם די מעריצים של פשטות ולא ממש מצליחים להתמודד עם הגזרות המוזרות והשכבות.... אז שמרתי על פרופיל נמוך ונכנסו לחנות. היא מדדה את השמלה והתלהבה ממנה באופן שעוד לא ראיתי אותה מתלהבת מבגדים, וכמובן קנתה אותה וחזרה איתה הביתה.

מאותו רגע והלאה, בכל פעם שהיא לבשה את השמלה היא פשוט פרחה! 

היא הייתה מאושרת, יכולתי לראות שהיא מרגישה יפה והוצפה ביטחון עצמי. אני לא יכול לתאר לכם כמה כיף היה לראות אותה בשמלה הזאת.

רק על ההתנהגות הזאת הייתי כל כך מבסוט, שהלכתי עצמאית וקניתי לה עוד 2 שמלות כאלה בצבעים שונים.

מצידי, שתלבש שק תפוחי אדמה בכל יום, רק שתשאר ככה מאושרת.

 

 

שיעור מס' 2 - עקשנות משתלמת

ולפני שנכנסים בי על חוסר ב"פוליטיקלי קורקט" אסביר:

אני לא מתכוון על עקשנות ב"להכנס למיטה" או עקשנות מסוג ה"אמרתי לו אלף פעם שיש לי חבר והוא עדיין עומד מחוץ לבית שלי ומאיים להתאבד אם לא אצא איתו לדייט" למען השם.

אני מתכוון על סוג העקשנות כשמישהי לא ממש בקטע שלך, או לא רואה בך יותר מידיד. אם קיבלת את ה"לא", חשוב לא ישר לברוח ולהתקפל.

מה שלמדתי (מספר פעמים) הוא שחשוב בכל זאת להישאר בסביבה באופן עמום. להמשיך להיות שם בשבילה.

אבל חשוב להוסיף שהכוונה היא לא "תהיה שם בשבילה, מקווה לנצח שהיא תגיד כן ומחכה לגודו. הכוונה היא- תנסה להתקדם אבל קח בחשבון שהזמן יכול לשנות את דעתה.

הפעם הראשונה שזה קרה לי הייתה בגיל 18. 

הייתי מאוהב בטירוף בחברה הכי טובה שלי.

באיזה ערב אחד סוף סוף התנשקנו, ושניה לאחר מכן קיבלתי את סטירת ה"אתה החבר הכי טוב שלי אני לא רוצה להרוס את זה" והלכתי הביתה מרוסק. אושר גדול.

לא יודע מה אמר לי לעשות את זה אבל ביום שלאחר מכן שלחתי לה הודעה, אמרתי לה שאני מצטער ושזה לא יקרה יותר, היא לא ענתה.

כמה ימים אחר כך שוב שלחתי הודעה, ניסיתי לטאטא את הסיפור ולשכוח שזה קרה, היא לא ענתה.

אין לי שמץ של מושג למה אחרי שבועיים שוב שלחתי הודעה אבל כך קרה, והיא ביקשה שניפגש. ברגע שנפגשנו היא נישקה אותי. היינו זוג שנתיים.

זו לא הפעם היחידה שזה קרה לי אבל זו הראשונה והזכורה ביותר. אין לי שמץ של מושג מה זה שגורם לנשים לפעמים לשנות את דעתן עם הזמן, אבל פשוט תנו להן את הספייס לחשוב, אולי הכל ישאר אותו דבר ואולי לא. לכו תדעו.

 

 

שיעור מס' 3 - להיות יפה זה כואב

זה שיעור שלמדתי באמת לעומק רק בפעם הראשונה שעברתי לגור עם חברה כי רק אז הבנתי כמה תחזוקה זה "להיות אישה".

בהתחלה לא ממש הרגשתי את זה, כי מה אכפת לי אם יש לה בשני תור לקוסמטיקאית ובשלישי תור לרופא נשים וברביעי היא הולכת להסתפר ובחמישי היא בוכה על התספורת ובשישי אנחנו יוצאים לאכול בחוץ כדי שהיא תקבל בחזרה את כל האנרגיה שהיא הוציאה בבכי.

התחלתי להרגיש את זה ברגעים שרציתי ספונטניות, ברגעים שאמרתי "בואי לים" והיא ענתה "אני לא יכולה, לא עשיתי רגליים והתור לקוסמטיקאית שלי הוא מחר". "אז תעשי עכשיו בעצמך" "אי אפשר לעשות בעצמי וללכת לים, יהיה לי מלא נקודות אדומות שורפות על הרגליים" וכאלה ואחרים.

"אז עזבי רגליים! בואי בלי, זה רק שנינו" "לא, לא זה לא נעים". הרגעים האלה ביאסו אותי בעיקר, אבל אז בטווח הארוך גרמו לי בעיקר להצטער שהרבה בנות (לא כולן אני מניח) צריכות להיות כל הזמן "על המשמר", כל הזמן לדאוג ולטפח ולהוציא כסף על דברים כאלה. 

זה היה הרגע שהחלטתי גם אני לעשות איזה מאמץ, והתחלתי ללכת קצת יותר למכון ולעשות איזה שינוי קטן בתספורת, בשביל שתרגיש שגם מתאמץ בשביל להיראות טוב בשבילה. האמת? הצליח! הרגשתי שהיא מעריכה את זה ומעבר לזה - פשוט נראיתי יותר טובקול

 

החלטתי לא להכביד ולעשות את הפוסט הזה בחלקים - בעיקר מכיוון שאני רוצה עוד קצת "לאסוף את המחשבות" מה שנקרא וכמובן כי אני מקבל רעיונות חדשים בכל יום שעובר...

בינתיים, מה אתם אומרים? וכמובן - מה אתן אומרות?

נכתב על ידי Georgia947 , 8/8/2013 14:48   בקטגוריות יציאות, לב שבור, אהבה ויחסים, אופטימי, שחרור קיטור  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קיארה. ב-4/9/2013 19:01
 



בלוגרים יקרים: מצאו את X


ידיד: "איך אני שונא את הבחורות שמדברות על אבא שלהן וקוראות לו 'אבא' כאילו הוא האבא של כולנו"

אני: "וואי גם אני! הייתה לי שיחה עם אבא על זה אתמול..."

 

חברים יקרים!

הזנחתי, אני יודעת. אני מתביישת בעצמי עמוקות.

אבל חשוב שתדעו שגם כשאני לא כותבת פה, אני זוכרת אתכם וחושבת עליכם.

חוץ מהזמן שבו אני אוכלת שוקולד. בשלב הזה כדאי שלא תתקרבו, אני עלולה לנשוך.

 

אבא: "את שרה מאוד יפה! ירשת את זה מאבא שלך."

אני: "נו נו... תמיד ידעתי שאני מאומצת. יאללה, תרים טלפון לשלמה ארצי, תגיד לו שעליתי עליו"

 

היום המורה למתמטיקה שלנו אמרה שהייתה העתקה במבחן האחרון, ובגלל זה פסלו לשני תלמידים את המבחן.

אני: "איך עלו על ההעתקה?" מורה: "אנחנו לא יכולים להיות בטוחים שהייתה העתקה, אבל אנחנו מעדיפים להניח שהייתה מאשר לחשוב שיש בכיתה שני תלמידים שכשכתבו להם "מצא את X" כתבו את כל אותיות הABC והקיפו לי את האות הנכונה."

 

אם יש דבר שאבא שלי לא יכול להימנע ממנו זה שימוש בקלישאות. כדי ללמד אותו לקח הכנסתי את אחותי הקטנה לתוך מין כד גדול, ונתתי אותו לאבא שלי. כשהוא לא הבין מה אני רוצה, אמרתי לו שהוא צריך להתבייש בעצמו על זה שהוא מסתכל בקנקן ולא במה שיש בו. זה השתיק אותו ל5 דקות.

 

במקרה ואתם חושבים שאין לי מה לעשות בחיים עד כדי שאני מכניסה אנשים לכדים - אתם צודקים.

סתם , לא באמת. למען האמת הלו"ז שלי צפוף מאוד. אני מבלה 3 שעות ביום בהשקעה למען הפעיליות הרבות שאני בהן, ואז מבלה 13 שעות נוספות בהתלוננות על 3 השעות שחוויתי.

 

ולסיום, עוד פנינה מבית היוצר של ידידינו הגברים, שלמרבה הפלא יכולים להיות מקסימים כשהם ממש רוצים. וכשהם לבד:

בחור ברחוב: "סליחה, מה השעה?"

אני: "שש וחצי"

בחור ברחוב: "אוקיי, אז תזכרי לספר לילדים שלנו שנפגשנו בשעה שש וחצי ושלבשת ג'ינס ומעיל שגדול עלייך במידה"

וככה, גבירותיי ורבותיי, מקבלים את מספר הטלפון שלי . 

;)

 

שבוע טוב לכל התותחים באשר הם, תראו את הצד המצחיק בחיים שלכם (אם אני מצליחה -ושלי עגומים, גם אתם יכולים!), תגיבו, תירגעו (שתו איזה כוס מים ותנשמו, העולם יחכה!) ובמקרה ואני לא אספיק לעדכן עד אז - שנה חדשה וטובה !!!!!!!!!!!!!!

אוהבת את כולם המון !!!

נכתב על ידי Georgia947 , 29/12/2011 21:36   בקטגוריות אבא, אמא, וכל הסתם שביננו, ארץ ישראל, הומור, יציאות, משפחה, נוער, ציטוטים, ציניות, תלונות, אופטימי, אהבה ויחסים, בית ספר  
22 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של הילדה עם השער ב-8/1/2012 21:31
 




דפים:  
13,717
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , משפחתי וחיות אחרות , הומור וסאטירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לGeorgia947 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Georgia947 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)