גבירותיי ורבותיי - קבלו את גברת שעלת - ג'ורג'יה !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אכן. כמו רוב תושבי הארץ, גם אני נדבקתי בשפעת.
לא שזה מנע מאמא להשאיר לי רשימת מטלות באורך גלות עם ישראל. אבל עדיין - זכיתי לוותר על בית ספר ליום אחד.
אז כמובן שיש המוני סיבות מפוארות למה אני עכשיו מכורבלת בתוך "שמיכת החולים" שלי.
הראשונה היא שאהבה כואבת, ולא כי שברו את ליבי.
לצערי, הבחור המקסים ששבה את ליבי ל5 דקות החליט שהדרך הטובה ביותר להתחיל איתי היא לשפוך עליי מים בלילה, בקור.
הוא אומנם התחרט שנייה אחר כך והוכרח (על ידי, כמובן) לתפקד בתור סוודר אנושי, אבל כצפוי - נהייתי חולה.
ככה זה כנראה. כל הקשיחות שיש לי בנשמה באה על חשבון הקשיחות הגופנית שלי. ניסיתי פעם לאזן את זה, אבל בסוף יצא שגם הייתי חולה וגם היה לי דייט עם אידיוט. אז אם היה לי קר, לפחות היה קר גם למישהו אחר ;)
הסיבה השנייה היא עבודת פרך.
הזכרנו כבר את גלות עם ישראל? יופי. פעם העבידו אותנו המצרים, היום מעבידים אותנו מרכזים בחאקי צופים כשהשיר הבלתי נסבל של התנועה מתנגן ברקע. (אל תטעו. גם הצופיפניקים לא סובלים את השיר הזה. הם פשוט לא יודו בזה בחיים מולכם. אז הנה התוודות של אחת...)
אני אוהבת את הצופים, אבל לקראת אירועים אפשר ממש לראות את החיוכים המאושרים הופכים להבעות שנאה בזמן שאנחנו סוחבים סנדות (בולי עץ שהייתי תוקעת בכיף בתחת של כמה מה"מפקדים" שם), בזנטים (מקלות ברזל שהמטרה העיקרית שלהם היא למלא את הידיים שלך בלכלוך שמספיק בשביל להכין קאסט שלם לסצינה בה הם משחקים הומלסים), בדים וארגזים.
הסיבה השלישית היא מבחן.
אני חולה כי יש מבחן. לא באמת צריך להסביר את זה, נכון?
והסיבה הרביעית והמסיימת היא - עצלנות.
השעון המעורר מצלצל בשעה 6 וחצי, אני מכורבלת בפוך, הגרון והאף חונקים אותי והחתול השמן מיילל לי בשכל.
מי האדם השפוי שיסכים להתעורר ליום שכזה? שום דבר טוב הרי לא יקרה בו.
סאלאמת, חברים. אני חוזרת לישון.
אז כמובןןןןןןןן שמה שאני עושה בתור חולה זה להתכרבל מול הטלויזיה ולמלא מצברים. יום קשה מחכה מחר.
ומחרתיים.
ובהמשך השנה.
י"א זה סיוט.
לקוראים היקרים שעוד לא הגיעו לכיתה י"א: חבר'ס, תעשו כל מה שאתם יכולים בשביל לא להגיע לכיתה י"א!
זוכרים את הסיפור על הנער הזה שלא רצה להתבגר אז במקום לגדול ולסיים את בית הספר הוא מצא לו פיתרון אחר? נו... איך קראו לו?...
אה, עומר אדם.
חשוב לי לציין שבין פסקה לפסקה אני ניגשת למטבח ולוקחת לי כדורים שהרופא המקסים נתן לי.
חשוב לי לציין שבין פסקה לפסקה אני רותחת על האידיוט שהמציא כדורים בגודל כזה. אני אמורה לבלוע את זה או להכניס את זה לאקדח?!?!?!
חברים, תעשו לי טובה, תתלבשו חם ותתרחקו מבחורים חמודים ומקוריים. אהבה כואבת.
שיהיה לכולנו חורף מוצלח, שננסה לא להיות חולים, שנמשיך לכתוב את חיינו בישראבלוג, ושלא נדאג מכיתה י"א - אנחנו יכולים לעשות את זה!
שבוע טוב ורגוע לכולכם , תגובות יתקבלו בברכה !!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Georgia947