אין לכם מושג כמה שזה מקל לכתוב לאנשים מוכרים, שמבינים אותי גם בלי שאני אצטרך לכתוב הכל פוליטיקלי קורקט.
חבר'ס, אתם גדולים מהחיים.
מישהו אמר "תותחים" ולא קיבל ?!
בימים האחרונים איכשהו יצא שהיה לנו קצת זמן משפחתי חופשי, אז החלטנו לשבת מול הוי-או-די ולראות את הסרט "הערת שוליים" (מומלץ בחום!)
אני: "למה אין בכל הסרט המעצבן הזה זוגיות אחת טובה?"
אבא: "מתי בדיוק ראית זוגיות טובה?"
אני: "אתה ואוכל למשל. זו הזוגיות הכי נצחית שאני מכירה."
ואז הוא צחק כל כך חזק שהוא נחנק מהפשטידה המוזרה שלו.
אבא: "חשבתי לגדל זקן צרפתי, מעוצב כזה על הסנטר"
אני: "אבא, הקשר היחידי בינך לבין משהו צרפתי זה האהבה של שניכם לבגטים, וזה לא בסיס מספק לגידול פלומה על הפרצוף"
אבא: "את נורא חולה. אולי זאת קארמה."
אני: "קארמה על מה?"
אבא: "על האופי שלך. חהחהחהחהחחהחהחה, אני מדהים!"
אני: "אבא, תרים בבקשה את הבדיחה שלך מהריצפה ולך להביא לי גלידה"
אבא: "את יודעת מה הופך אותי לאבא כל כך טוב?"
אני: "העובדה שאתה מנותק לחלוטין מהמציאות?"
אבא: "אחד אפס לך."
אני: "ואתה יודע מה עושה אותי לבת כל כך טובה?"
אבא: "שאת אוהבת אותי למרות שלא תקבלי כלום בצוואה?"
אני: "תיקו."
ככה זה. כשאוהבים, לפעמים מרימים להנחתה ;)
חוק לחיים: אף פעם לא לשאול את אבא שאלה שקשורה לאיראן. זה תמיד מגיע איכשהו לדף נייר וציורים של מפת ישראל, גבולות, ושטחים כבושים ממלחמות. גם אם רק שאלתי איך מאייתים "איראן".
סתם נו, נראה לכם שמישהו יעיז לרשום לי בתעודת זהות "פריסיליה" ויתחמק מנקמתי?
החלק העצוב הוא שאפילו לא נשאר לי זמן להנות מהמחלה שלי.
הרי ידוע שהמטרה של מחלות היא לרדת במשקל ולעשות מרתונים של סקראבס.
יש לי מחר מבחן שאסור לי בשום פנים ואופן לפספס (להיט!) ועוד מחוייבויות אחרות ונוראיות עוד יותר שעליי לעשות בזמן שאני חולה.
מי שמע על מצב כזה שנערה בת 16 לא יכולה לעשות חיים כשהיא חולה, כי יש לה דברים לעשות?
מה אני, ראש הממשלה?
הרי כולנו יודעים שאם הייתי ראש ממשלה, היה מתפתח טבח-עם ברגע שמפגינים עם שלט היו אומרים לי שאני גרועה, וכל המדינה הזו הייתה הולכת לאבדון.
אבל אין לכם מה לדאוג, אני בחיים לא אהיה ראש ממשלה. כולנו יודעים שאי אפשר להיות ראש ממשלה אם אין לך קרחת חלקית או מלאה. או שם קליט כמו "ביבי".
למרות שאם קרחת הייתה הקריטריון היחיד לראשות הממשלה, כבר היינו כולנו עבדים במפעל לגרעינים שחורים תחת מרותו של הדיקטטור רון קופמן.
או עבדים במפעל לייצור זמרים של הקיסר צביקה הדר.
או מיליוני בובות מהנהנות שיעשו "כן" עם הראש בכל פעם שפבלו רוזנברג (שתוארו הרשמי יהיה "סולן מלכותי") ישאל אם הוא ארגנטינאי מגניב (חבר'ס, האיש בארץ מגיל 6. 41 שנה בישראל זה מספיק זמן להיפטר מהמבטא המקסים אך כבר לא כל כך רלוונטי ולהפסיק לדבר על צ'וריסוס בקול געגועים. לך לטיב-טעם, למען השם.)
אז הנה אני יושבת בבית ומחזיקה אצבעות או להבריא או להיכנס לקומה של שבועיים שתפטור אותי ממבחנים, הדרכה, וצפייה בפרקים של דורה כי אני לא מסוגלת לקום מהספה ואחותי הקטנה לא תוותר על המנה היומית של "ילדים חמודים, מה זאב משאיר על החול - עקבות או עוגיות?"
אז חברס, אני משאירה אתכם עם הזכות להגיב ולפרגן,
עם שיר שנפלא להיות חולה איתו (בעיקר כי הוא לא שואל אותי איזה מהדברים הבאים הוא אדום: מים, חול, חבל-תלייה או תות)
ועם השאלה: מי עוד קירח, ועלול להתעלל בנו באופן יצירתי אם הוא ישלוט במדינה? (ואיך, כמובן!)
והפעם הבטחה - 2 התשובות הטובות ביותר יופיעו בפוסט הבא!
עד כאן להיום, שבוע טוב ושתשרדו את החורף בחיים - אחרת מי יוכל להעיד שידעתי לפני כולם שאם נעריץ את צביקה הדר יותר מידי, זה עוד יתנקם בנו בחזרה? ;)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Georgia947