הבנתי משהו לגבי בני האדם, ולגבי הכוח העליון שמכוון אותנו-
הוא לא קיים.
אין דבר כזה גורל.
לכולנו יש סיכוי שווה להצליח או להפסיד בעולם הזה, הכל תלוי בצרופי מקרים, בהחלטות, באירועים מזדמנים, יום אסל יום בצל.
במובן מסוים אפשר להשוות את כל בני האדם לנמלים בסתיו, הולכות ומשתדלות להתחמק מטפטוף הגשם.
יש נמלים שמצליח להן ממש, והן מצליחות להגיע ליעד ואפילו לאסוף איזה פירור בדרך.
יש נמלים שמצליח להן מספיק, והן מצליחות להגיע ליעד במוקדם או במאוחר.
יש נמלים שנופלת עליהן בדרך איזו טיפת גשם קטנה, שמקשה עליהן כל כך, והן נלחמות בכל כוחן וזוחלות עד הסוף. אלו נמלים שאני מעריצה.
ויש נמלים אומללות, נמלים שנפלה עליהן טיפת גשם גדושה וגדולה, לפעמים באמצע הדרך, ולפעמים, למרבה הצער, עוד בהתחלה, והן לא מגיעות לסוף.
אמונה בגורל זה לא משהו שאפשר ליצור בעצמך, או לרכוש מתוך רצון, זה משהו שחייב לבוא מבפנים.
הלוואי שהייתי מאמינה בזה.
יש משהו מנחם בלומר - הנמלה שלא חזרה היום, זה היה גורלה, ואם זה לא היה קורה היום זה היה קורה מתישהו בקרוב, ואין מה לעשות עם זה.
המחשבה הזו של - הנמלה שלא חזרה היום, אם היום היא הייתה חולה, ואם היא לא הייתה יוצאת מהבית, ואם השעון לא היה מצלצל בבוקר, ואם היא לא הייתה הולכת לבנק לפני העבודה, ואם היא לא הייתה הולכת לקנות את כוס הקפה הזאת, אז היא הייתה חוזרת ומגיעה עד הסוף - היא טראגית והיא קשה. היא גורמת לפחד מכל צעד, ולהתחרט על כל בוקר שעולה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Georgia947