בחודשים האחרונים נהפכתי מודעת קצת יותר למה שקורה בכדור הארץ,
אי לכך ובהתאם לזאת התחלתי למחזר, להיות נקייה סביבתית ולחסוך במים ובחשמל.
אי לכך ובהתאם לזאת - אבא ניצל את ההזדמנות כדי להכניס את עצמו לאור הזרקורים:
אבא: את חושבת שאת ידידותית לסביבה בגלל כל המיחזורים שלך? תדעי לך שאני עושה את זה כבר הרבה יותר זמן ממך, ופי אלף יותר טוב!
אני: אתה מתכוון לזה שאתה שותה מכל כוס שנמצאת במטבח, בלי לדעת מה יש בה או למי היא שייכת, אתה אף פעם לא שוטף כלים או משתמש בכלים נקיים ולא כותב אסמסים שכוללים יותר ממילה אחת?
אבא: בדיוק. למרות שהעניין של האסמסים זה סתם כי אני לא מסתדר עם השטויות האלה.
אני: בשיא הכנות, אני לא יודעת אם למחוא לך כפיים או להקיא כרגע.
אז כן, היום יהיה לנו פוסט עם מיני-מוסר-השכל:
תמחזרו בחיאת אמא שלכם. תעשו את המינימום הנדרש, זה כלום עבודה, באמת.
לקחת את הבקבוקים הריקים לפחי מחזור האלה, אם יש לכם באיזור פחי מיחזור מתקדמים יותר (של נייר, של ניילון וכאלה)..
מה שכן - אל תמחזרו כמו אבא שלי. פלא שהוא לא הגיע לבית החולים אחריי כל הדברים שהוא שואב מהשולחן במטבח.
אז מה קורה איתי בזמן האחרון?
שום דבר. שום כלום. נדה.
יושבת בבית, "לומדת" למבחנים, רואה סדרות בלי הפסקה. מציקה למשפחה.
אני: מישהו פעם אמר לך שאת פוזלת?
אחותי: לא.
אני: בטוח מישהו סימן לך עם הידיים ולא ראית כי הסתכלת על הנעליים והשיער שלו.
בכללי, כשנכנסים לתקופת הבגרויות של י"א וי"ב, זה מוחק פחות או יותר כל זמן חופשי שהיה לך לפניי זה.
דודה: את אוהבת לקרוא?
אני: מאוד!
דודה: מה את קוראת עכשיו?
אני: ספר המיקוד בלשון 2012. אבל אני לא ממליצה, העלילה לא ממש מתפתחת.
אז חוץ מלחדד את חושיי העצבים שלי, אני מגלה צדדים אחרים באישיות שלי. אתמול כשחברה שלי התקשרה, אותם צדדים זכו לביקורת קשה:
חברה: רגע, רגע, אני לא שומעת אותך מרוב רעש! יש מצב שמה שאני שומעת ברקע זה 'בלבלי אותו'?!
אני: הבנתי את משמעות השיר! הדובר הוא בעצם אפרוח חנון גאון במתמטיקה, שהילד השנוא עליו הצליח להתשחל להקבצה א' במתמטיקה. הוא מתעצבן ושולח את המורה בתור גנגסטרית לסבך את הילד ולתת לו תרגילים "מקולקלים" עד שהוא יעוף מהמגמה והאפרוח יהיה מלך ההקבצה.
חברה: טוב, חוץ מהפסיכיות הרגילה שלך, אני מודה ש'אפרוח' זה ההסבר הכי טוב ששמעתי עד עכשיו לבלונד המגוחך שלו.
אני: נו ודאי. זה מדעי יקירתי.
טוב, החלטתי החלטה.
אני חוזרת לספר המאוד מאוד מעניין שלי.
אני מתה לגלות מה עלה בגורל הדמות הראשית, פסוקית המושא. מעניין אם היא בחרה בסוף להיות עם משפט מורכב או עם משפט מאוחה.
בעד מי אתם? (בואו ניצור פה טים ג'ייקוב וטים אדוארד)
שבוע טוב חבר'ה, תגיבו בבקשה כדי שיהיה לי תירוץ להפסיק ללמוד ולבוא למחשב!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Georgia947