ובכן, היום הראשון ללימודים אז אתמול, עקבתי באמצעי התקשורת (האמפייסבוקהאמ) על השבתת הלימודים.
השביתה שהייתה אמורה להיות הייתה כזאת מיותרת וגועלית, לא היה לי עוד מה לעשות בחופש טיפסתי על הקירות מרוב שיעומום (מה שחלקית נכון, בחופש טיפסתי על קיר טיפוס מקצועי!).
קמתי, בדקתי באינטרנט, אין שביתה, ארגנתי את התיק, אכלתי פנקייק שאבי המדהים הכין לי מראש ושמתי צעדיי לחטיבה.
קבעתי להפגש עם שירה ויונתן אז הלכנו ביחד, בדרך איזה פרחה צעקה עלינו ועל יוני כי היא חשבה שהוא האקס שלה, משהו בסגנון-
פרחה - "אלליייי ימגעייייל מה שאתהה עשיית ליייייי אפילוו אלוההיים לא יסלחחח לךך אנייי רואאה שמצאאת חברוות חדדשוות מהיייר אתתתתתה"
יוני- "הייייתייי חיייבבב להייפררד ממך אאתת דבעעעע ומזההה לא כפפעררווש"
פרחה (מתחילה להבין)- "אתתה... ללאא.. אלייי.. יאא סוריי חיימ".
או במילה אחת - מטריד!
פגשנו בכיתה את כל החברים, ישבנו וכמו בסרטים, רחל (המחנכת) אמרה שהגיעה ילד חדש לכיתה.
כל הבנות שהיו רדומות על השולחן הרימו את ראשן בקצב שלא היה מבייש חיילים במצעד צבאי.
היא יצאה מהכיתה וחזרה עם ילד אחד, מנומש לגמריי, שיער חום קצר, עיניים חומות, גבוה יותר מהממוצע, ועם טעם משגע בבגדים = חולצה של נירוונה.
"זה מתיו " (כן הוא גם אמריקאי) "הוא בא מחולון, הוא עלה לפני שלוש שנים לארץ" היא אמרה.
ואז הוא אמר כמעט בלי מבטא ועם קול הורס "אני רוצה שתקראו לי מתיתיהו, או מתי".
חצי מהבנות הרכינו בחזרה את הראש שלהן, הן לא חשבו שהוא חתיך כי הוא לא היה ערס, אחר כך עוד 2 בנות הרכינו את ראשן כי קראו לו מתיתיהו, ונשארנו שלוש ילדות שנשארו זקופות והזילו ריר.
רחל הושיבה אותו ליד אדיר (וואנבי ערס) והמשיכה בשיעור.
בהפסקה דיברנו קצת, על מוזיקה, טלוויזיה, על הארץ ועברנו לאנגלית כשלא רצינו שאחרים יבינו.
ואז נוגה (אחת מהשלוש שהזילו עליו ריר) ואדיר (החבר שלה שמשום מה שיתף פעולה עם הכל) חטפו אותו.
אז מה אני יודעת עליו עד עכשיו-
מתיו,
הלהקות האהובות עליו הן - נירוונה, בלר, גורילז, קווין ופינק פלויד.
הוא אוהב את איך פגשתי את אמא?.
יש לו אחות תאומה שלומדת בכיתה מקבילה ואח קטן בשם דוד.
ויש לו את הקול האנושי שהכי מתקרב לקול של אדוארד קאלן.
הוא מושלם.
ואחר כך לא היה משהו מיוחד, הסבירו לנו על המערכת, על אופק חדש וכו', לא משהו קריטי.
חזרנו הביתה, את מתיו ואחותו באו לאסוף,
חוששת להתאהבות,
ג'ון