יום רביעי, 22 באפריל 2009.
. . . . . . . . . .
אולה מוצ'אצ'וס, אני במצב רוח טוב מאוד הערב. אבל יש לי הרגשה שזה רק להערב.
היום הייתי צריכה להישאר עד 2:30 בבית הספר, אבל לא נשארתי, והייתי צריכה להישאר לצורך שיעור פרטי באלגברה אבל המורה לא הגיעה.
מצחיק, אבל אני לא זוכרת שמישהו אמר לי משהו!
אני כועסת במיוחד כי אני סיימתי את היום ב-12:40 ונשארתי שעה סתם כך רק בשביל לגלות שהיא בכלל לא הגיעה, יופי.
והסיבה שבגללה אני כולכך מרוצה היא שבזמן האחרון מאוד הולך לי בריקוד, אתם יודעים (לא נראה לי אבל בכול מקרה...) זה מאוד מאוד מתסכל שכשאתה מתאמן המון ואז מגלה שכלום לא מצליח, הריקוד לוקח לי הרבה כוח ולרוב אחרי האימונים אני מאוד מותשת ולא יכולה לעשות המון. זה מיאש מאוד, במיוחד כשאני הולכת לישון בידיעה שלא הצלחתי. כזאת אני.
אבל כשזה כן מצליח? זאת פשוט חגיגה! כול צעד חדש שאני לומדת ומצליחה אני מרשה לעצמי להתגלגל בחדר מרוב אושר (אני מתכוונת לזה).
. . . . . . . . . .
*תופים בבקשה*
והינה הציור שהבטחתי.
הוא מכוער.
ולאחרונה, אני לא מצליחה לצייר...לא כמו שצריך.
וזה קקי. פשוט קקי.
מה אתם אומרים? רק בלי קללות. אנא. תיהיו מתורבתים קבינימט.
כינוי:
Catie.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
