אם אני אלך במצב רוח אדיש הביתה, אם היום שלי יראה כמו שאר הימים - כאילו נקלעתי לתוך לופ כנראה שהדבר היחיד שיאיר לי את היום קצת יהיה ספר טוב. או ספרים, ספרים ברבים זה טוב יותר. אני באמת מוצאת משהו מנחם בלהקיף את עצמי בספרים זה כמו לשניה אחת להתנתק מהמציאות ולהיכנס לאחרת. וכל דבר שינתק מהמציאות כשהיא לא טובה הוא דבר מבורך. להיתמודד עם המציאות אתם אומרים? פאסה. 

לא באמת.

בכל מקרה הידיעה שאני יכולה להכיל בתוך הראש את כל הדברים האלה, לקחת אותם איתי (נשמע מטריד אני מודה) מנחם אותי בצורה כלשהי. 

חייבת להודות שלאחרונה הצבא הפך לממש בלתי נסבל, לפחות אחרי שסיימתי את נתיב וחזרתי לבסיס. בא לי לרטון ולהתלונן אבל אני גרועה בלעשות את זה אני חייבת לראות משהו טוב יוצא מכל זה ואני רואה לא מעט, יש אנשים מדהימים איתי בבסיס, חבר שלי משרת איתי (!) והיי, זה צבא, זאת חוויה חד פעמית שכנראה אני הולכת להתגעגע אליה אני מנצלת את זה עד כמה שאפשר אבל אני עייפה אין מה להגיד...

האמת שכבר יש לי את גן הקייץ של סיימונס, אבל קניתי עוד אחד. למה? כי אני תמיד פוחדת שיקרה משהו לעותק האחר. 

כנראה שזה מה שמוזר כשזה נוגע לספרים שלי...

נקודת אור נוספת זה שאבא שלי הולך ומבריא, הוא היה חולה מאוד בזמן האחרון זה כל הזמן מזכיר לי איזה חלק גדול הוא לוקח במשפחה. אנחנו מסתדרים מן הסתם אבל אני רואה כמה אמא וכולם מרוממים יותר כשהוא קם מהמיטה וסוף סוף מצליח לחייך. זה לא רע בכלל...

שיהיה לכולכם לילה טוב!