אני באמת לפעמים כלכך שונאת אותך...אתה מטומטם חסר תקנה.
אומר שלא משחק משחקי אגו? משחק ועוד איך, למען האמת אתה לא יודע מתי לעצור. "מתווכח" איתי על דת ואמונה. אתה לא יכול לקבל את הצד של האחר, אתה לא מוכן לקבל את זה שלפעמים אין לי מצב רוח לענות על השאלות שלך, שאני עייפה, שאני מוצאת אותן מעוסות, שאני מוצאת אותך מעוס שאני עייפה ממך מחוסר ההבנה המוחלט שלך, מחוסר האפתיה מהרצון הזה שלך להוכיח מסביב לשעון, 24/7 כל שנייה, כל נשימה שאתה לוקח היא בשביל להוכיח לי בסופה שאתה צודק. אתה מתעורר והולך לישון בידיעה שאתה הכי טוב, אתה מסתכל עלי מלמעלה. אתה מסתכל על כולם מלמעלה.
אני עייפה להוכיח את עצמי, זה הדבר היחיד שכלכך רע לי איתו זה אחד הדברים שקשה לי איתם. ואתה אומר לי שבלי השיחות האלה, בלי להתווכח איתי בלי למצוא במה אנחנו שונים ולהוכיח שאני טועה אין לנו תוכן. ואני שואלת את עצמי איך זה קורה...איך מצאתי את עצמי ככה.
אני שואלת אם אנחנו אמורים להיות ביחד כי זה לא נורמלי, שאני מוצאת את עצמי בוכה כל פעם, תופסת את הראש בין הידיים וחושבת שאני בתוך סיוט.
כן, כלכך רע לי. כלכך רע לי...
כינוי:
Catie.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
