אין לי כוח לבדוק איזה יום היום.

אין לי כוח לגרור את עצמי בבית לרעוד מפחד וחמש דקות אחר כך לשבת בפינה ולמרר בבכי מרוב כאב.

אני מניחה שאף אחד לא סיפר לי שהחיים לא הוגנים, כלומר, ראיתי את זה פעם בטלויזיה אבל אף אחד לא אמר לי! אז זה כנראה לא נחשב. אני כולכך עייפה מכאבי הבטן האלו, מעולם לא כאבה לי הבטן כולכך, אני יושבת ומדי פעם פשוט קמה ומתחילה להיתהלך הלוך וחזור ולמלמל משהו על העולם הדפוק.

אני כולכך מנסה להספיק את מה שאני אמורה ואני לא מצליחה! הייתי אמורה לנסוע לכנס האנימה יחד עם חברה.

כן זה כנס של גיקים מדליקים בתחפושות ודוכני הפעלה. תקנאו. באמת תקנאו, כי אני לא נוסעת. אני לא נוסעת כי אני מרוששת,

כאן נגרמת הקנאה ומתחילים הרחמים אני מניכה. תכננתי את זה לפרטי פרטים ועכשיו....פוף!

אין לי מזל, פעם היה לי, עכשיו הוא פשוט ברח...נסע לקמבודיה או משהו, הנקודה היא שהוא נעלם.

לפחות אני מקווה שאוכל להגיע למסיבת החוף שתתקיים באותו היום רק מאוחר יותר בערב.

סינרגיה מגיעים להופיע בעיר ואני מקווה שלא אפשל. זה לא שאני מפשלת בדרך כלל, זה פשוט שהפאשלות קורות לי וזהו זה.

איך הייתם מצליחים להחליט אם לנסוע לכנס כולשהו או לקנות מתנה לחברה במקום? אני החלטתי שלא אסלח לעצמי שאני אנסע לכנס מטופש ואגיע לחברה בידיים ריקות, זה כולכך לא אני. וזה מה שיש.

אוחחח הבטן כולכך כואבת! אני חושבת שגם אם הייית רוצה לא הייתי מצליחה לנסוע כי אני מרגישה כולכך גרוע.

אני פה למקרה שלא אשרוד ואם זה יקרה, אני לא מורישה כלום לאף אחד. חה!

מגיע לכם! תלמדו לא לקרוא לי דפקנית!

לכו תז-!

שכחתי לגמרי, יש לי TWITTER. למי עוד יש? תצרפו ותצתרפו לחגיגה :>

http://twitter.com/MonotoCat