|
| 3/2007
היום חל יום האישה הבין לאומי, תחגגו אותו במטבח
ערב טוב גבירותי ורבותי, או שמה עלי לומר רק גבירותי לכבוד התאריך שחל היום.
אז כמו שאתם בוודאי יודעים היום חל יום האישה הבין לאומי, היום בו כוסים חוגגים ברחובות, היום בו חזייות נשרפות בכיכר העיר, היום בו הרצפה בבית נשארת מלוכלכת, כל זה קורה היום.
הרבה גברים אומללים מצאו את עצמם היום נגררים לחנויות ברחבי הארץ עם נשותיהם, אותם גברים שבקושי כסף להעביר את השבוע יש להם מצאו עצמם קונים את מיטב בגדי המעצבים לנשותיהם.
ובכן, אני אומר שצריך גם יום הגבר הבין לאומי.
אותו יום שכולנו נשב בפאב נשתה בירה ונאוכל כנפיים, רק אנחנו והחבר'ה בלי הנשים שלנו שיסתובבו לנו בין הרגליים.
שנסיים את תענוג הבילוי בפאב נחזור לנשים שלנו אל המיטה, והפעם במטרה ישירה שהן יסתובבו לנו בין הרגליים.
ככה חג אמיתי צריך להתנהל.
לכבוד יום האישה החליט חבר יקר שלי לבוא לביקור, חבר ילדות בשם מרפי.
הכל התחיל כאשר קבעתי להפגש היום עם כמה וכמה אנשים.
אך טלפון קטן מאבא שלי שינה את כל התוכניות לחלוטין, "רועי האוטו התקלקל" אמר אבא שלי לתוך שפורפרת הטלפון.
לא נלחצתי, רצתי מייד למקום בישוב שלי שבו אפשר להשכיר רכבים, איך שהגעתי לשם ישר אמרו לי "כל הרכבים בשימוש, מצטערים".
התקשרתי לאמא שלי ובקשתי את עזרתה, היא התקשרה מייד לחברת הביטוח וביקשה מהם לבטח את הרכב שלה לנהג צעיר, ככה שגם אני יוכל לנהוג על הרכב שלה.
אמרתי לאמא שלי תודה והלכתי לכיוון הרכב שלה, איך שסובבתי את המפתח ברכב נשמע רעש חזק והרכב נכבה, והתקלקל גם הוא.
אז את התוכניות שלי להיום כבר לא הספקתי לבצע.
נו טוב, תמיד יש את מחר (או שלא).
אחרי מחקר מעמיק על תרבות הפאנק והשורשים שלה הגעתי למסקנה שהפאנק היה קיים כבר בתקופת מלחמת העולם השנייה.
הפאנקיסטים הראשונים היו יהודים בגטאות:
הם נלחמו בממסד האכזר ובשלטון הנאצי הרשע.
מרד גטו ורשה המפורסם נוצר אף הוא על ידי פאנקיסטים אשר מרדו בממשל.
הפאנקיסטים הקדמונים היו חכמים וישר הבינו את רעיון מקלחות הגז, בגלל זה הם לא התקלחו מעולם, מסורת שעד היום מקימים הפאנקיסטים המודרנים.
יובל היא ידידה טובה שלי שהכרתי דרך חבר טוב בשם אביעד.
לאחר תקופת הכרות קצרה עם יובל היא סיפרה לי במסנג'ר שהיא פיתחה רגשות לאדם מסוים שהוא בקטגוריה של ידיד טוב שלה.
נסיתי ללחוץ עליה שתלך ותחשוף בפניו את רגשותיה, והיא אמרה לי משהו בסגנון "תחשוב אם הייתי באה ואומרת לך שאני מרגישה אליך משהו, זה לא היה לך קצת מוזר?".
שבוע לאחר מכן נפגשתי עם יובל ואביעד בקניון עזריאלי.
יובל ביקשה ממני לבוא איתה רגע הצידה והסתכלה עלי במבט מוזר.
היא התחילה לדבר ואמרה לי "אוף, רועי אני באמת אוהבת את הידיד הזה שסיפרתי לך עליו, אתה בטח כבר יודע לבד מי זה הידיד הזה שאני מדברת עליו...".
עצרתי אותה ואמרתי לה "שמעי יובל, אנחנו ידידים ואני לא רוצה להרוס את זה, בדיוק גם יצאתי מקשר רציני ועוד לא ממש התגברתי על הפרידה...".
יובל באותו רגע נקרעה מצחוק ואמרה "אל תהיה אדיוט רועי, אני מדברת על אביעד לא עליך".
ובכן, זאת הייתה פאשלה של החיים עבורי :|.
חלונות
פרסומת פרובוקטיבית
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
