|
| 9/2008
על כבוד השר ועל אדם קדמון
לפני מספר ימים ישבתי בבית הורי וניהלתי שיחה מעניינת עם אמא שלי כשלפתע נשמעה דפיקה בדלת.
כשאמא שלי הזמינה את מי שדופק על הדלת להכנס, נכנסה ילדה קטנה כבת 10 עם דמעות בעיינים.
לפתע הילדה פרצה בבכי תמרורים וסיפרה לאמא שלי שאחי הקטן (גם בן 10) קילל אותה.
אמא שלי ניסתה לעודד את הילדה הקטנה ושאלה אותה מה אחי הקטן אמר לה.
הילדה הקטנה ענתה לאמא שלי "הוא אמר שאני שעירה ושיש לי שפם ושאני נראת כמו אדם קדמון!, אדם קדמון..." ופרצה שוב בבכי.
לפתע נפתחה הדלת ואחי הקטן נכנס, הוא ראה את הילדה הבוכה ושאל את אמא שלי "מה האדם הקדמון הזה עושה אצלנו בבית?".
למתעניינים, הילדה לא הייתה כל כך שעירה אבל היה לה נבוט והיא לבשה בגדים מעור של דינוזאור.
לפני כמה זמן חשקה נפשי ברוגלך עם שוקולד, לכן גררתי איתי את אביב למאפייה אקראית של בני מיעוטים.
כשאני ואביב לא הצלחנו לזהות מה מכל מיני המאפים שם הוא רוגלך עם שוקולד החלטנו לפנות לעזרה ולשאול את אחד המוכרים.
אביב פנתה לבחור אקראי שנראה כמו מוכר ושאלה אותו אם הוא יכול לעזור לנו, הבחור חייך בנחמדות והסביר לנו בנימוס שהוא לא מוכר פה.
כשאותו בחור יצא מהמאפייה אחד המוכרים האמיתים הסתכל עלינו במבט נבוך וסיפר לנו שאותו בחור שביקשנו ממנו עזרה הוא לא אחר מאשר שר הספורט.
שר הספורט אומנם היה מאוד חברותי, אבל אני בטוח שאיפה שהוא בלב הוא בהחלט היה רוצה ללמד אותי ואת אביב ספורט מעניין בשם אגרוף תאילנדי.
לפני כשבועיים חגגנו את יום הולדתו של שי יקירנו באיזה פאב שאנטי בדרום תל אביב.
מהסוג פאבים הפלצנים האלה עם נרגילה, אולטרות, אווירה של שאנטי, וכמובן צריך לחלוץ נעליים בכניסה אליהם.
כשסיימנו את הערב ויצאנו מהפאב נעל כל אחד את נעליו והתחלנו לחזור חזרה למכוניות, כשלפתע איתי התימני צעק "שיט! נראה לי שנעלתי נעליים שהם לא שלי!".
הסתכלתי על איתי ועל הנעליים שלו, הוא היה קצת שתוי, והייתי בטוח שהוא טועה לחלוטין והנעליים שהוא נועל הם שלו.
מסתבר שטעיתי, התימני היקר חזר הביתה עם נעליים של אדם אחר :|.
משה מספיק עם השטויות שלך! תתחרה כמו כל בן אדם אחר!
תיזהרו מוירוסים
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
