פרק 1: יש תקווה באופק
הקסמאים נופלים בשדרות, כל המדינה זרועת בהלה, חורבן, טרור, הרס וערסים.
הממשלה פשוט לא יודעת איך להתמודד עם המצב, אבל לא עוד!, הממשלה הכריזה על מצב חרום.
באותו לילה שבו הממשלה הכריזה על מצב חרום האיר פנס אחד את שמי הלילה במדינת ישראל, לא פנס עם סימן של עטלף, פנס עם סימן של לב שבור.
באותו רגע שהפנס האיר את שמי ישראל, ידע סופר-אימו שעליו לצאת למשימה, הוא היה מוכן ומזומן לעצור את ירי הקאסמים על שדרות.
לבוש בחולצת סקא עם משבצות ורודות ושחורות, בכיסו סכין כדי שיוכל לחתוך את עצמו, וכדי שלא יגלו את זהותו האמתית כיסה את פרצופו פוני ארוך, ככה הוא יצא על שמי הלילה האפלים.
פרק 2: בכל סיפור חייב להיות רשע
"עוד מעט יבוא סופר-אימו כדי לנסות ולהשמיד אותנו, אבל אנחנו נהיה מוכנים לקראתו!" אמר מחמוד הערבי לקול תשואות רעולי הפנים.
בראשו חזר מחמוד שוב על המלכודת שהוא תכנן לסופר-אימו, ואחרי שחזר על כל הפרטים בשנית הוא הלך לזיין את בת הדודה שלו, כי ככה זה אצל ערבים.
בנתיים במרחק של 30 דקות נסיעה בפרארי משם ישב מאחורי שולחן גדול המוח האמיתי שמאחורי התוכנית.
הוא ידע שהתוכנית שלו תעבוד וסופר-אימו יחוסל אחת ולתמיד, הוא צחק וקול צחוקו המר הידהד ברחבי עזה כולה.
פרק 3: בוהוהו החיים של גיבור על כל כך קשים 3/>
סופר-אימו ישב על אבן גדולה בכדי לנוח ולפתע הוא נזכר כמה החיים שלו חרא.
"אוי ואבוי, החמצתי את ההופעה של טוקיו הוטל בארץ", פרץ בבכי סופר-אימו, למרות שהוא היה גיבור על הוא בכה, כי גם לגיבורי על מותר לבכות!.
ואז הוא נזכר בבחורה האחרונה ששברה את ליבו, הוא פגש אותה במכולת וניסה להתחיל איתה, ואחרי שתיי דקות שיחה בערך היא דחתה אותו.
השתיי דקות שיחה איתה היו השתיי דקות הכי מאושרות בחייו של סופר-אימו, והוא הרגיש אל אותה בחורה חיבור עמוק ומיוחד שהוא לא הרגיש קודם לכן לאף בחורה אחרת.
בראשו של סופר אימו כבר החל להתנגן שיר על אותה הבחורה:
"אני לא אשכח לעולם איך ליד מקרר החלב גרמת לי לראשונה להרגיש נאהב.
לבשתי חולצת סקא עם משבצות כשאת שאלת אותי איפה נמצא המדף של העוגייות.
לקחתי אותך למדף של העוגייות וקוויתי לקצת נשיקות, אבל לך היו תוכניות אחרות והלכת לכיוון דוכן הפירות.
אני נשארתי לבד עם דמעות בעיניים ולכן היה לי אומץ פי שתיים, שלפתי מהכיס סכין דייגים ואת היד חתכתי לחלקים..."
אבל הוא לא המשיך להשלים בראשו את השיר כלפתע מולו ניצבה בחורה מהמהמת.
פרק 4: עבדתי עליכם, אין פרק ארבע
פרק 5: מותו של מחמוד
מחמוד עלול לדבר ולהפיל אותי, אין ברירה מחמוד חייב למות, חשב לעצמו המוח האמיתי מאחורי התוכנית.
מחמוד בדיוק סיים לזיין את בת דודה שלו והתחיל לזיין את הגמל שלו כשפרצו חיילי צה"ל לתוך ביתו.
הוא ניסה לשלוף את הזין שלו מתוך הפה של הגמל ולהלחם אבל הדבר היחיד שהוא הצליח לירות על החיילים שפרצו לביתו היה כמות נדיבה של זרע.
החיילים חיסלו אותו במהירות, הם עשו עבודה טובה ויעילה בדיוק כמו שלימדו אותם במשך חצי שנה באימון המתקדם, אחרי החיסול הם הלכו לפנק את עצמם במנה גדולה במיוחד של לוף בפיתה עם תבלין בטעם חול.
אם מחמוד היה יודע שמי שהלשין על מקום מחבואו לצה"ל הוא בעצם המוח האמיתי מאחורי התוכנית, אז בוודאי מחמוד היה מתהפך בקברו ומגרד בתחת הערבי והשעיר שלו ואז חוזר למות שוב.
פרק 6: התוכנית הזדונית
סופר-אימו כבר היה שקוע מעל כל הראש באהבה כלפי אותה הבחורה המסתורית שהוא פגש קודם לכן.
היא כבר דיברה איתו במשך 5 דקות, והם אפילו הרחיקו לכת והחזיקו ידיים, סופר-אימו פשוט היה מאוהב.
השיחה בינהם איתה כל כך עמוקה, הם כבר למעלה מ-3 דקות רצופות דיברו על טוקיו הוטל, סופר-אימו בהחלט לא היה מוכן לבעיטה בביצים שאותה בחורה הביאה לו לאחר מכן.
אותה בעיטה בביצים שגרמה לסופר-אימו להיות משותק ולאחר מכן להיות קשור על כסא במשרדו של המוח האמיתי מאחורי התוכנית.
המוח האמיתי מאחורי התוכנית היה לא אחר מאשר נערה אנורקסית בת 13.
"אבל למה את עושה את זה?" שאל סופר אימו את הנערה, היא מבחינתה חייכה אליו ואמרה לו "אתה לא מבין אה?, אימואים כבר ממזמן לא באופנה, עכשיו הכי אופנתי זה להיות אנורקסית, ולכן עליך למות".
"בבקשה אל תהרגי אותי!" התחנן לנפשו סופר-אימו, "אבל אתה אימו ואתה כל הזמן אומר שאתה רוצה למות..." אמרה הנערה האנורקסית, "כן, אבל אני לא באמת רוצה למות אני סתם פוזר!" ענה סופר-אימו.
הנערה האנורקסית צחקה צחוק מרושע, ואז הורידה את חולצתה, המראה היה כל כך נורא, הגוף שלה היה כולו עצמות והציצים שלה היו בערך בגובה של ים המלח, המראה כל כך היה נוראי עד שסופר-אימו החזיר כמעט מייד את נשמתו לבורא העולם.
פרק 7: הגיע הזמן לעשות משהו עם זה
"לעזאזל סופר-אימו מת! עכשיו אין מי שיעצור את הקאסמים!" אמר ראש ממשלת ישראל.
"אולי הגיע הזמן שאנחנו חברי הכנסת נמצא דרך אמתית להתמודד עם ירי הקאסמים" אמר חבר כנסת אקראי.
קולות צחוק מילאו את חלל האוויר, אפילו אותו חבר כנסת צחק מהבדיחה של עצמו...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
