סיפורים בהמשכים

וואו אני כל כך כל כך מצטערת!

לא עדכנתי כבר המון זמן, בערך 3 שבועות.. ואני די בטוחה שאיבדתי חלק מהקוראים שלי.

בכל מקרה, הנה אני מעלה פרק חדש סוף סוף אחרי פסק זמן, ואני מקווה לחזור לסדר הישן.

תהנו אהובים! ותודה רבה על התגובות מהפרק הקודם, הכל בזכותם.

אני מקווה שתמשיכו לעקוב 

אגב, אפילו שלא עדכנתי היו כניסות שזה ממש משמח

מהפרק הקודם;

אליה ידעה את מי היא מחפשת בעוד חברותיה הושיבו אותה באחד השולחנות העגולים שבמרכז חדר האוכל, סוחבות אוכל מכל טוב.

היא סרקה את האולם עד שמצאה אותו. דניאל ישב שם, חתיך מתמיד וכמה בנות ישבו לידו מנסות לתפוס את תשומת ליבו.

מבטיהם הצטלבו והוא סימן לאליה לחכות בידו. היא חייכה.

לאחר דקה של הלם אמרה ירדן בפליאה, עצבנית. "אני לא מאמינה שהוא הרגע עשה לך את זה!" 

"עשה מה?" דניאל התקרב מחוייך לעבר שולחנן של הבנות.

***

פרק 4; כשהגבולות בין הטוב לרע מתנגשים

 ירדן כמעט נפלה מרוב הפתעה אך אליה תפסה אותה וחייכה לדניאל. 

"אז איך שרדת את היום הראשון בבית הספר?" שאל.

"סביל. אפשר לומר" אמרה אליה.

"שמעי קטע, מארגנים היום מסיבה כמה מהחברים במקלט בחוץ" אמר בלחש.

"זה כל כך סודי שאתה לוחש בשביל זה?" לחשה באיטיות לאוזנו של דניאל.

לרגע אחד הוא נעצר. ספק מתענג ספק מחייך ואז ענה. "המורים לא יודעים מזה וגם עדיף שהם לא ידעו"

גיחך ואמר "אז את באה? בשבילי?".

"בטח, בשבילך!" צחקה אליה. "מה אתן אומרות בנות? שאלה את חברותיה שהקשיבו לכל מילה בשיחה של השניים.

"כן בטח. למה לא" קרצה ליאן לאליה. אלייה חייכה חיוך מאשר לדניאל. הוא התקרב אלייה, שפתיו התקרבו לאוזנה והוא לחש -

"אז נתראה שם, נזק" חייך ונעלם.

לאחר שווידאו הבנות שדניאל הלך הן צווחו בלחישה "אעעאא!".

אליה כמעט נפלה מרוב צחוק למראה חברותיה שהיו עסוקות בלצווח ולנפנף בידיהם, עושות רוח.

***

הן חזרו מחדר האוכל, שמחקות וקופצניות ועטו על המזוודות במטרה לחפש מה ללבוש למסיבה.

אחרי שעה וחצי של התכוננות חברותיה החדשות של אליה הציגו את לבושן ושאלו לדעתה,

"אתן מהממות! שקט כבר!" קראה לאחר שהתוללנו רבות על מריאהן.

"זה עושה לי תחת שמן!", "השמלה הזאת מנמיכה אותי?", "עם הגרביון זה טו מאצ'?" ו-"אני בטח אתפוצץ עם העקבים האלו!".

היא עצמה לבשה חצאית גינס גבוהה וקצרה, חולצה לבנה עם מחשוף קל וסנדלי עקבים שהחמיאו לכף רגלה, שהיתה מרוחה בלק תכול.

"את נראית מדהים" החמיאו לה חברותיה.

"בטוחות שהחצאית לא קצרה מדי?" שאלה מחשש בעודה מנסה להרים את חולצה ללמעלה במטרה לחסות את המחשוף.

"די לגעת! את מדהימה כמו שאת, תפסיקי להסתתדר." היא השתכנעה, שמה איילינר עדין וליפסטיק ורדרד וטבעי.

"אנחנו מאחרות בשעה!" צעקה ליאן בהיסטריה.

"תירגעי זה איחור אופנתי" צחקה מאיה. 

הן מיהרו למקלט, אליה היתה בשוק.

המוזיקה רעדה בפול ווליום והאנשים רקדו כמו משוגעים, כמה בנות רקדו עם חזיות בלבד והבנים מחאו להן כפיים.

זה לא מה שהיא היתה רגילה לראות. לאט לאט התחילה אליה להשתחרר מן המתח ולרקוד. הן שתו ביחד כוסיות וודקה ופונצ'ים למיניהם והיו קצת שיכורות לפני ש.. דניאל בא, ותפס את אליה בגבה תומך בה. "כמעט נפלת לי, תיזהרי!" אמר לה בחיוך. 

הם הסתובבו כששמעו קריאות ברמקול. "אמ או חובה, אמת או חובה כולם, אל תתביישו, קחו כרית ותרגישו בבית!" צעק מישהו למיקרופון.הילדה הסמיכ

נשמע צחוקים וקריאות של "מה, אנחנו בכיתה ג'?", "מה אמת או חובה פתאום?!".

יונתן, חברו הטוב של דניאל קרא לו להצטרף למשחק ודניאל הספיק לומר לבנות לפני שנחטף "תצטרפו יהיה מצחיק" ואז נבלע עם כולם...

***
"חובה" קראה ילדה לא מוכרת. "חובה עלייך לעשות לפ דאנס על העמוד הזה כאן".

 הילדה הסמיקה ונדחפה לעמוד רנדומלי שהיה נמצא ליד הבר. 'אין מצב שהיא אשכרה עושה את זה' חשבה לעצמה אליה.

עיניה נפתחו בהפתעה כשהילדה ירדה באיטיות ועלתה בעודה מחזיקה את העמוד. היא חייכה והזיזה את אגנה. הבנים הריעו ושרקו לה.

המשימות המשיכו להתגלגל ולאחר חצי שעה של צפייה במשימות מטופשות ומזמוזים בפומבי נעצר הכדור בצד אחד כשהוא מצביע על יונתן ובצד השני על אליה.

"אמת או חובה?" שאל והישיר את מבטו אלייה, כחיוך שובב היה נסוך על פניו. 

 "חובה" אמרה אליה בשקט. סמוקה, ישבה וחיכתה לגזר דינה. 

"חובה עלייך......... לצרפת את הבחור כאן לידי" והצביע על דניאל. 'חובה זו חובה' חשבה לעצמה.

היא הסתכלה בשאלה על ירדן, שהייתה דלוקה עליו. היא לא החזירה מבט.

לפני שהספיקה אליה להתנגד נמשכה לכיוון דניאל שישב, מחייך, רגליו משולבות והוא שעון על הקיר. אליה התקרבה אליו ליבה פועם בחוזקה.

'לאט אבל בטוח' חשבה. חבריו של דניאל העמידו אותו לקראת אליה.

אליה חשבה שהוא כל כך סקסי שכמט ורצה לבלוג אותו. היא נשכה את שפתיה. הוא התגרה והתקרב לקראתה.

מלווה ברגשות אשם חזקים התקרבה גם היא לקראתו. הם היו קרובים מאוד ואליה הריחה את ריח הבושם שנדף ממנו והסניפה אותו.

היא הרגישה את ליבה דופק בפראות.

היא קירבה את שפתיה אל שלו ונישקה אותם בעדינות. פיו של דניאל נפתח, מעמיק את הנשיקה.

לשונותיהם שיחקו אחת בשנייה נוגעות לא נוגעות ועינייה של אליה נעצמו. היא התמכרה לתחושה. הנשיקה התמלאה תשוקה ולהט. היא הרגישה את ידו מלטפת את גבה ומצמררת אותה. היא פרעה את שיערו בעודה מחזיקה את עורפו. דניאל קירב אותה אליו במיומנות מדביק אותה אליו ומרגיש שהחזה שלה מתחכך בו.

השניים המשיכו להתנשק ואיבדו תחושת זמן, כשנגמר לאליה האוויר היא התנתקה מדניאל בעדינות והרכינה את ראשה.

הם עדיין לא היו מודעים לקהל שצפה בהם כרגע, מתמוגג.

אליה חייכה במבוכה, עדיין נסערת והיא הרגישה את ליבה דופק במהירות.

'אף בת לא הטריפה אותי כמו שהיא עושה!' חשב שלעצמו כשהביט בה וסרק אותה. אותה, ואת שפתיה שהתנפחו מהנשיקה. 

אליה התנערה ממנו בכוח והרגישה שמתנפלים עליה. "אין, ידענו שאת שובבה!" צחקו הבנות וחיבקו אותה.

היא התנתקה מחברותיה ויצאה החוצה לבד. דניאל שם לב ויצא גם הוא. המשחק בפנים המשיך, כאילו מה שקרה הרגע היה סתם עוד משימה..

אליה התיישבה על סלע גדול שהיה בחוץ וניסתה לחשוב בבהירות.

"אז איפה היינו?" שמעה קול מאחוריה.

היא הסתובבה, ודניאל תפס בפניה ונישק אותה.

נישק, כמו שלא נישק אף בת אחרת....

***

נשמעה חבטה. עיניו של דניאל נפתחו בתדהמה. 'מה לעזאזל?!'

אז כך נגמר הפרק, מקווה שהשארתי אתכם במתח

יש ניחושים למה שהולך לקרות?

כבר אמרתי שאני לא צפויה? כי אני לא צפויה.

אוהבת המון

(אם יהיו עשרים מנויים ישלחו לכם ספויילרים שווים ביותר! כרגע המספר עומד על 15. חמישה זה לא הרבה)