חברה שלי היתה צריכה דחוף יום חופש אז וויתרתי לה שזה סבבה לגמרי, תכננתי לקחת מחר חופשה אבל צריכים אותי בעבודה

יום שישי? יום קצר שיהיה נחמד אפילו לקחת בו חופש, אני רוצה להקדיש זמן רק לעצמי.

נהייתי מוזנחת ועייפה מרוב זה אני בכלל לא לוקחת חופשים

גרמתי למנהלת שלי להגיד שאני חייבת לנצל חופשים, האם יש בן אדם שעד כדי כך לא מנצל חופשים שניתנו לו?

יש לי הרבה מחשבות שקשורות לעבודה ולעתיד הקרוב שאני חייבת להתייעץ עליהם על הרכזת שלי (רכזת שירות לאומי שלי)

אני מחכה לה שתחזור מהחופשה שלה בשביל שנוכל לדבר.

קבעתי לי פגישה עם יועצת לגבי השלמת בגרויות, דברתי בטלפון עם עוד כמה אנשים לגבי זה

אני מתחילה לעשות השוואת מחירים, אני מנסה לא להיות יותר מדי נודניקית עם האנשים שיוצא להם לתת לי שירות. 

האם זה הגורל? שאני לא מצליחה לקחת ימי מנוחה לעצמי. ראיתי מה קורה לאותם אנשים שמשקיעים ומתחשבים, כשמגיע רגע האמת שאתה באמת צריך שיתחשבו בך אף אחד לא שם עלייך ועל הרצונות שלך.

דברתי היום עם החברה המתוקה שלי, שלא דברתי איתה כבר המון זמן

הופתעתי מכך שהיא עדיין בארץ.... אני לא יודעת מה לחשוב, גם כאן אני לא נודניקית אני מחכה שתספר לי בעצמה אם היא רוצה לספר בכלל.

כל מה שיש לה ממני זה זמזומים עדינים סביב לאוזניה על כמה שאני מתגעגעת אליה ואוהבת אותה.

כשתתאושש אני מצפה בקוצר רוח לחבק אותה אחרי שכ"כ הרבה זמן לא התראינו.

מכתב? לא מספיק, אקנה לה אחלה מתנה קטנה.