הרבה פעמים יוצא לי, ככה סתם, להזכר ולהרהר בכל מיני שטויות שזכורות לי במיוחד מימי ילדותי (הרחוקה) בעיר הפשע והרשע - בת ים. אז ישבתי וחשבתי "וואללה, למה שלא נעשה מזה פוסט ?". "עזוב פוסט", עניתי לעצמי, "תעשה מזה סדרת פוסטים". אז זהו, שאני לא מבטיח שיהיה המשך לפוסט הזה, אבל מה 'כפת לי לרשום "vol 1" ?
אז ככה, הפוסט הספציפי הזה יעסוק באותם חוקים תמוהים אך עם זאת גאוניים משהו שהיו קבועים וידועים לכל ילד שמכבד את עצמו בבת ים.
למשל, היה את החוק הנוקשה הזה, שמי שאומר משהו ומיד אח"כ אומר "בר-זל" תוך כדי מגע עם חי/צומח/דומם/איווט ליברמן העשוי מאותה מתכת, אין להרהר על מה שאמר. לדוגמא: חבורת ילדים בת-ימיים טיפוסיים מתכוונים להתחיל בעוד משחק מטורף של קלאס, ואז מורדוך (שם בדוי. השם המלא שמור במערכת) קופץ וקורא בקול "אני ראשון, בר-זל!!!" תוך כדי שהוא נוגע בגשר שעל שיניו, אז הוא בודאות יהיה הראשון לקפוץ על רגל אחת כמו איזה חמוס פיסח. אין מה לעשות. הוא מילא אחר כל התנאים, קרי אמר "בר-זל" ונגע בברזל ולכן ע"פ סעיף 452 לחוק המתכות בספר חוקי הילדים ע"ש עודד מנשה אין להרהר על קריאתו. לך תתווכח עם זה. כמובן שלאחר קריאתו של מורדוך יתורו שאר הילדים אחר חפצים מתכתיים כאשר הבעה של דאגה ניכרת על פניהם וזאת על מנת להבטיח מיקום סביר פלוס בתור.
חוק נוסף שזכור לי הוא חוק ה-"מי ש[תאור/תנאי/אתגר] - בנזונה". למשל: חבורת ילדים בת ימיים (חבורה אחרת, לאו דווקא מורדוך ושות' מהדוגמא הקודמת) עושים פעמיהם אל עבר הקניון המקומי למטרת עישונים ומשחקי וידאו ולפתע אחד הילדים מתחיל לרוץ ומכריז "מי שמגיע אחרון - בנזונה". כמובן שמיד כולם מתחילים לרוץ אל עבר השומר המפוחד של הקניון כשהילדים שנשרכים מאחור מנסים את כוחם ב-"מי שמגיע אחרון - כוסון". כמובן שקריאתם של אלה אינה קבילה אל מול הקריאה הראשונה. שהרי לפי סעיף 847א' לחוק צאצאי הפרוצות בספר משפטי הילדים ע"ש רוני סופרסטאר, הכרזתו של הראשון (להלן, המכריז) קבילה וקובעת עבור הפורום (להלן, המוכרז) שנכח בסביבת ההכרזה אשר ההכרזה כוונה אליו ביודעין. כל הכרזה אחרת מצד חברי הפורום בטלה ומבוטלת אל מול הכרזת המכריז. וככה זה אכן עבד. הגעת אחרון ? אתה בנזונה. עכשיו לך תפריך את זה. השמועה מספרת שהרבה שופטי כדורגל נפלו קורבן לחוק האכזרי הזה.
חוק מפוקפק נוסף הוא "חוק התספורת" שאומר בפשטות - הסתפרת? קבל כאפות כגובה גילך. למשל: חיימון (ש.ב.) הלך להסתפר אצל הספר המקומי במרכז המסחרי. כמובן שבאותו לילה נדדה שנתו של חיימון מפני שידע את שמצפה לו מחר בהגיעו לשער בית הספר. למחרת בבוקר, לאחר שסיים חפיסת "נובלס" שלמה מהלחץ, מגיע חיימון אל ביה"ס שם מחכה לו ידידו הטוב חמוסון (ש.ב.) כשחיוך גדול מרוח על פניו. "בן כמה אתה?", ישאל מיד חמוסון. "בן 8.", יענה חיימון וירכין את ראשו על מנת לקבל את שמונת הטפיחות המגיעות לו על עורפו המאדים. המהדרין אף יוסיפו כאפה נוספת, בד"כ גם חזקה יותר, המסמנת איחול לבבי שיזכה לשרוד עד ליום הולדתו הבא. כמובן שלחיימון אין כל כך הרבה מה לעשות בנידון, שהרי לפי סעיף 162ג' לחוק התספורות בספר דיני ילדים ע"ש סמדר שיר חייב המסופר להרכין ראשו ולחשוף עורפו לכל אשר חפץ בכך. עם זאת, זכאי כל מכפכף לכיפכוף אחד בלבד. מכפכף אשר יכפכף יותר מפעם אחת יפצה את המסופר בנקניקיה ומיץ קפוא מהקיוסק המקומי. חוק זה עורר הדים רבים ואנטיגוניזם מצידם של ההורים, שכן חוק זה הביא ילדים רבים למצב שבו סרבו להסתפר למשך תקופה ארוכה ושיערם צמח פרא עד שנראו כבר כמו שילוב בין הקינג שבחפיסת הקלפים לליאור שליין.
אלה היו 3 דוגמאות עיקריות לחוקים שקרוב לודאי תקפים עד היום. לעניות דעתי אפשר ואולי אף רצוי לעשות שימוש בחלק מהחוקים הללו גם בעולם המבוגרים. תארו לכם, למשל, את אריאל שרון מגיע לישיבת הממשלה ומכריז: "מי שמתנגד לתכנית ההתנתקות - בנזונה". אני רוצה לראות את עוזי לנדאו מתנגד עכשיו. עם זאת, סבור אני שחוק ה"בר-זל" כבר יושם בכנסת אחרת אין לי דרך להסביר את מעשיה של ענבל גבריאלי שם. קרוב לודאי שהשיגה את מקומה שם ע"י הכרזה "אני-חברת-ליכוד-שתכנס-לכנסת-אני-מקווה-שזה-ברור-לכולם-אחרת... בר-זל!!!" תוך כדי שהיא נוגעת בלום/אקדח/שוט-גאן/שוער-מכבי-תל-אביב שהיו בסביבתה.
הפוסט הבא (אם יהיה כזה) יעסוק במשחקים הביזאריים שהיו נהוגים בתחומי בתי הספר בבת ים.
ועד אז, יום טוסט.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
