לקח לי קצת זמן, אבל בסופו של דבר זה מגיע - הסיקוול של "כשהיינו ילדים". למי שלא קרא, תקציר הפרקים הקודמים: http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=70914&blogcode=1157483
הפוסט הנוכחי יעסוק בכל אותם משחקים ספק ביזאריים ספק נאיבים ששיחקנו (או בכל אופן, שוחקו בבית הספר שבו למדתי) בילדותינו.
אני אפתח במה שקרוב לודאי איפיין כל בי"ס שמכבד את עצמו, עונות. כן, עונות. אני לא מדבר על עונות השנה ובטח שלא על העונות של סדרת הקאלט "צימרים" בערוץ 1. כמובן שאני מדבר על משחקים עונתיים. משחקים שאם היית משחק בהם שלא בעונה, היית זוכה למבטים תמוהים מצד חברייך ובמקרים קיצוניים אף היית מנודה מהחברה עקב כך ולעיתים אף מוצא את עצמך זרוק בתוך איזה פח זבל ענק. ליטראלי. למשל, תחילת הקיץ אופיינה תמיד כעונת הגוגואים. לאן שלא היית פונה במסדרונות בית הספר הם היו שם, הגוגואים. משחקים כמו "קרוב ל-קיר" או לקלוע גוגואים לתוך קופסאות נעליים היו הטרנד השולט באותה תקופה. אך עונת הגוגואים היא מקרה יוצא דופן, שכן היא היתה תלויה באופן ישיר במועד שבו ירקני השכונה החלו למכור מישמשים. אך מה לגבי עונות הפורפרות, גולות, קלפים למיניהם ועוד ? אמנם עונות הקלפים, כמו עונת הגוגואים היתה תלויה בסוג הקלפים שנהגו למכור בקיוסקי השכונה (חבורת הזבל המיתולוגית, לאקי לוק, טרזן, שאול יהלום ועוד..) אך איך בדיוק החלה כל עונה אחרת? מי קבע אותה? ובכן, עוד בהיותי ילד התחבטתי בנושא ועשיתי ניסוי שזכור לי עד היום. באחד הימים פשוט פניתי לכמה מחברי בנונשלנטיות מוחלטת (כמובן שאם הייתם אומרים לי "נונשלנטיות" אז, הייתי משער שאתם מתכוונים לסוג של דוד ויצטום) ושאלתי אם הם מביאים פורפרה למחרת (רגע של אבן שושן: פורפרה – מין סביבון שמסובבים בחוט או לחליפין, משה דץ). ובכן, חלקם אמרו שכן וחלקם אמרו שלא. יש לציין שלא היתה זו עונת הפורפרות. לאחר שבוע כל בית הספר היה מלא בילדים שמשחקים בפורפרות. אכן, אני הייתי זה שפצח בעונת הפורפרות. מסתבר, שכל אחד היה יכול להתחיל עונה מסויימת אילו תפס יוזמה.
משחקי העונות היו רק משחקי רקע למשחקים האמיתיים. אותם משחקים ששוחקו בחצר בית הספר. הנה כמה מהם:
קאדוואח – משחק המתבסס על ליגת העל הישראלית בכדורגל. הווה אומר, אלימות. מסמנים עיגול גדול על הריצפה או על החול (עדיף, כך ההתרסקויות תהיינה כואבות פחות) ובוחרים "מתנדב" שיהיה הקאדוואח. הקאדוואח מתחיל בנקודת המוצא שלו – העיגול. ברגע שיצא מהעיגול, עליו לדלג על רגל אחת בלבד ומטרתו לתפוס את אחד המשתתפים האחרים. הוריד הקאדוואח את רגלו? יכבדוהו חבריו בתאווה גדולה במכות טריות בכל דרך אפשרית (אגרופים, לומים, מיקי בוגנים) עד אשר יצליח להגיע חזרה אל העיגול חבוט, פצוע ובלי שיניים. אותו הדין תקף עבור משתתף אותו תפס הקאדוואח. יש לציין שמשחק הזה היה ללהיט היסטרי בבתי הספר בבת ים. למשחק, אגב, היתה גם גרסה מעודנת יותר בשביל הבנות בו הן ניצלו את ההזדמנות לשבור ציפורניים אחת לשניה. הן העדיפו לקרוא למשחק "מחניים".
תופסת על סוגיה – הבנים על הבנות או להיפך, תופסת ברזל (מי שנוגע בברזל לא יוכל להתפס), תופסת נכים (על הנתפס לאחוז בחלק הגוף שבו הוא נתפס עד אשר יצילוהו) וכמובן, "תיפ-סו-ני" האלמותי והמעיק.
קאפד ראשו – החוקים פשוטים, מישהו מוריד את ראשו, מקבל כאפה ועליו לנחש מי מבין המשתתפים כיפכף את עורפו. השמועות מספרות שהמשחק נראה לאחרונה משוחק ב"שישי עם מיכל".
כמובן שמלבד המשחקים הנ"ל, חצר בית הספר היתה שופעת את המשחקים השגרתיים הקבועים דוגמאת סטנגה, כדורגל/סל, 7 אבנים, מכות-בחול-של-הקפיצה-לרוחק ועוד ועוד.
היו גם את המשחקים ששיחקנו בגיל מוקדם יותר. "טוק טוק מי אני ומה שמי?" ההזוי ו"אחת, שתיים, שלוש - דג מלוח" שכיום מוכר יותר כ"אונו, דוס, טרס - מק-רויאל-מוי-כיף". ובל נשכח את "חיי שרה" הפופולארי שהיה מוכר גם כ"שמות". יש לציין שהמשחקים הללו היו מביכים ביותר במצבים שבו היו שני שחקנים בלבד. היו גם משחקים שדרשו תפקיד של מפעיל/מנחה כמו "הרצל אמר" ו-"ים-יבשה". מחקר שנעשה לאחרונה מגלה שילדים שהיו משחקים את תפקיד המנחה/מפעיל במשחקים אלה הפכו עם השנים למיני-גרסאות מדאיגות של דודו טופז. מצמרר.
היו גם את משחקי הבנות, שאנחנו הבנים אהבנו גם, אך בסתר, דוגמאת חבל, גומי וקלאס. איך אפשר לשכוח את שיר החבל הידוע "סוסים דוהרים דוהרים דוהרים" שלוו תמיד בתנועות "אנאפאזה" מוזרות טרם כניסה למתחם החבל המסתובב. וגם במשחק הגומי תמיד היתה את הילדה המעצבנת עם הרגליים הארוכות שהצליחה לעבור את כל השלבים. הגומי כבר הגיע לגובה של ווייצ'יץ' והיא ממשיכה בכיף וסופגת את מבטיהם השטניים של שאר הילדים.
לסיום אציין גם את משחקי הקלפים המוכרים: טאקי (שעם השנים הופך לטאקי-פלוס, סופר-טאקי, טאקי-גרנדה-גרנדה), יריבו המושבע רייס (שכיום הוא כדורגלן כושל במכבי ת"א) וכמובן רביעיות על גרסאותיו השונות (נילס הולגרסן, טאו-טאו, מבט לחדשות).
עד כאן להיום. אני בטוח שפיספסתי כמה משחקים בדרך, בסך הכל היו המון כאלה, אבל בשביל זה יש את התגובות ועכשיו תורכם להוסיף משחקים נוספים לרשימה הנ"ל. וכמו בקולנוע, אני משאיר לעצמי אופציה לפוסט המשך נוסף.
ועד אז, יום טוסט שיהיה!
נ.ב. FE הביאה אותה בשיחוק עם הרעיון הגאוני הזה.
לי יצא משהו כזה: (דווקא יצא דומה)
ודרך אגב, היום אני בן 28 וחצי בדיוק !! חצי-יומולדת...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
