בימים האחרונים לאן שאני לא פונה, אני נתקל באותן תופעות – דיונים ערים על הקרחת של נינט, סיכומים שנתיים ל-2007, אנשים שמשוחחים על ההארות שקיבלו בעקבות קריאת "הסוד" וחמוסים מתרוצצים לכל עבר.
אז לגבי התופעה הראשונה, אסכם בכך שבשביל 400 אלף דולר, הייתי מגלח את כל הגוף, אבל לא בטוח שהייתי מסוגל לסבול את יהודה לוי. לגבי "הסוד", כבר כמה חודשים תלויה לי מודעה של "להעיף את ביינום" במשרד ואני מקפיד להסתכל עליה כל יום וזה עדיין לא קורה. ולגבי התופעה האחרונה, וול, אולי אני צריך להפסיק לצפות בכדורגל חמוסים.
אז עם מה נשארתי? נכון, סיכום שנתי ל-2007. לא. ממש אין לי עצבים לכל הסיכומים האלה. רק אולי אציין שהשנה מאוד נהנתי מ"קפקא על החוף" של הרוקי מורקמי, "מבוך הזיתים" של אדוארדו מנדוסה, Neon Bible של Arcade Fire , Echoes, Silence, Patience And Grace של הפו פייטרס וגם סרט אחד שבלט במיוחד – "חיים של אחרים". אה כן, Call of Duty 4 הוא משחק חובה לגיימרים שביניכם. יש עוד הרבה, אבל אז הפוסט הזה יהפוך ל"חפירת השנה".
אבל אם כבר סיכומים, אז לדעתי לכל הסיכומים האלה חסרה הקטגוריה החשובה מכל – "מעצבן השנה". כשאני חושב על זה לעומק, יש לקטגוריה הזאת כמות בלתי מוגבלת של מועמדים מצויינים, והבחירה ברק אחד מהם עלולה להיות קשה מדי. כשאני מנסה להחליט מה יותר עיצבן אותי – הקמפיין של ויזה כאל באינטרנט או חן אהרוני, אני בדילמה קשה. או אולי זה הקירח המתלהב מהפרסומת המעצבנת להפליא של בנק יהב לעומת גיא פניני? אי אפשר לבחור. שלא לדבר על וויל ביינום, רן ארז, הזמרמרת של "טוקיו הוטל" או כל הצרפתים שלקחו את כל הדירות הטובות והקפיצו את מחירי הנדל"ן. בעייה.
נו טוב, נראה לי שנסגור על יואב מ"הישרדות".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
