בחמישי האחרון, עת ניצחה מכבי ת"א המתחדשת את ציבונה בחוץ (תמיד טענתי שיש שחקנים טובים השנה והבעיה היא במאמן), חגגנו יומולדת 60 לאבי היקר. מכיוון ש-60 זה לא סתם יומולדת, נערכתי והשקעתי והפכתי זאת לפרוייקט של ממש.
כמו כל דבר בחיים, גם את הפרוייקט הזה חילקתי לאובג'קטיבס – אובג'קטיב מספר 1 היה אלבום תמונות דיגיטלי מכל התקופות בחייו. לאחר שאחותי ואימי הצליחו ללקט את התמונות המבוקשות מאלבומיו – נותר לי רק לסרוק אותן ולהכין אלבום ב"לופה". אשתי היקרה עזרה לי עם העיצובים והכיתובים – יצא מהמם.
אובג'קטיב מספר 2 היה קליפ מוסיקלי מאותן תמונות. את התמונות כבר יש, נותר רק להכניס אותן לקליפ עם הווינדוס מובי מייקר ולמצוא את השירים המתאימים. "תמיד יחכו לך" של לאה שבת, ו-“rule the world” מתוך הסרט stardust עשו את העבודה.
אובג'קטיב מספר 3 היה המסובך מכולם. סרט ברכות מכל המשפחה הרחבה. אני צילמתי חלק מהם, אחותי צילמה את השאר בזמן שקפאתי במצפה רמון יחד עם חמוסי המכתשים. אז יש לי את החומר הגולמי. נותר להעביר הכל למחשב ולערוך. אז זהו שלא. פתאום המחשב כבר לא מזהה את המצלמה. הורדתי את כל הדרייברים הכי מעודכנים – נאדה. ניסיתי בלפ-טופ, בלפ טופ של העבודה ובמחשב של אשתי. כלום. הרבה זמן לא נותר לי, אז מיהרתי לחנות הצילום הקרובה וביקשתי את ה-DVD מוכן לאתמול. "זה יהיה מחר", אמר לי המוכר שהיה דומה לעילי בוטנר. הסכמתי ותהיתי אם שכשאבוא מחר גם רן דנקר יהיה פה. למחרת אני מקבל טלפון מהחנות – "תשמע", אמר לי בוטנר, "הקלטת שהבאת ריקה!". 2 דקות אח"כ כבר הייתי אצלו עם מצלמתי הסוררת ולמזלי היא עדיין הקרינה את החומר המצולם. השארתי אצלו את המצלמה ואחרי מספר שעות החומר היה מוכן. ולא. הוא לא היה מוכן לקנות ממני את המצלמה. את החומר הגולמי המרתי במהרה לקבצי avi ואותם ערכתי במיומנות פלאס מוסיקה מ"אמלי" וכותרות. יצא מרגש.
את היומולדת חגגנו במעוז החמוסים הצהובים – "206". בחדר קטן ואינטימי הקרנו את הסרטונים ואבי התרגש עד מאוד. היה מוי כיף והמשימה הוכתרה בהצלחה.
רק שתדעו לכם שכל השבוע הייתי חולה בגלל הקור חמוסים הזה. לאחר שקראתי את הכתבה הזו, גם הבנתי למה.
המלצה על ספר – אתמול סיימתי את הספר המרגש והמקסים "קרוב להפליא ורועש להחריד" של ג'ונתן ספרן פויר. אל תוותרו על הפנינה הספרותית הזו.
לסיום, כל צופי השרדות סימנו וי ליד המסקנה הנחרצת מהפרק של אמש – ויקה אכן בולעת.