30.8.10
יום שני
-פוסט 3-
"האהבה לא מפריעה לאיש להמשיך בדרך אל יעודו. ואם זה קורה, זה מפני שאין זאת אהבה אמיתית."
(קואלו פאולו,מתוך הספר"האלכימאי")
המכתב
_xxx_
מה אני אוכל להגיד לך. אני יושב לבד בחדר ולא מפסיק לחשוב עלייך,על העבר שלנו,על האהבה שלנו
שנכנסתלי לי לחיים הכנסת איתך אור ושמחה,שהלכת השארת אחרייך חושך קודר והרבה עצב.
בכל זמן שלא עברנו אני לא נפסקתי להתגעגע וגם עכשיו אני לא מפסיק לרצות להיות לידך.
רציתי לומר לך תודה,תודה על זמנים נפלאים שאני לא אוכל לשכוח אותם,תודה על זכרונות מתוקים רבים
ותחושות שגרמתלי לי להרגיש כשאוהבים. כרגע אני מאוד נהנה איתך,את גורמת לי אושר מכל חיוך שלך
אני רוצה שתמשיכי לחייך כמו שרק את יודעת. אני עדיין אוהב אותך בצורה שלא נתנת להגדרה והייתי רוצה
לחזור להיות חבר שלך ולהתחיל את הכל מההתחלה.
אני יודע שהייתי לא בסדר ואף פעם לא התייחסתי אלייך בתור בת זוג אלה כאל ידידה
הייתי צריך להבין שזאת טעות שעלולה לפגוע,אני מצטער על כל הצער שגרמתי לך ומקווה שאת סולחת.
אני הייתי רוצה שתשתפי יותר במה שעובר עלייך,אני רוצה לדעת הכל עלייך. אני מבטיח שאני אשתפר וילמד מטעויות שלי.
אנימבדיל בין ידידה לחברה,אני יודע שזה מוזר אפילו בשבילי אבל אני רוצה שנחזור להיות חברים
אפילו שעוד לא סידרנו את כל העניינים בנינו אני מבטיח שאני יהיה בן זוג טוב יותר.
זה מוזר שהתחלתי לכתוב את המכתב,בכלל לא חשבתי על זה אבל אני חושב ומרגיש דברים תוך כדי בכתיבה
ורושם לך הכל על הדף. אני נזכר בחוויות שלנו ביחד ואני מרגיש שלאט לאט אני מתחיל להתאהב בך מחדש.
אני רוצה להציע לך פנים אל פנים אבל אני רושם פה הכל. אני מבקשת ממך שאם התשובה היא "לא"
אל תתרחקי ממני שוב כי טוב לי איתך ככה ואם התשובה היא כן תגידי לי אותם בפנים בכל מקרה גם אם התשובה היאר לא
תגידי לי אותה בפנים,רק שתדעי שאני אוהב אותך מאוד,יותר מכל דבר בחיים שלי.
סוף סוף התחלנו לעשות סדר בבית לקראת השיפוץ הענק.
זה מדהים איך כל כך הרבה דברים יכולים להשתנות בתקופה כ"כ קצרה.
פשוט התחלתי לעשות סדר,עוד מעט אתחיל לארוז את הכל.
מצאתי את המכתב הזה באחת המגירות אצלי בארון,פתחתי אותו ופשוט התחלתי לקרוא אותו.
אתם לא מתארים לעצמכם אילו רגשות הציפו אותי עכשיו,
כמו סרט רץ כזה שפשוט מראה לי הכל
מזכיר לי הכל
מהרגע בו דיברנו לראשונה,עד הפגישה הראשונה והנשיקה,
השיחות,היציאות,הצחוקים,הויכוחים,הריבים,פשוט הכל.
כ"כ הרבה רגשות היו,כ"כ זכרונות.
זאת הייתה האהבה הראשונה שלי
לא סתם אומרים שזה משהו שלא שוחכים כל החיים
איך שהכל היה כזה תמים בהתחלה ומושלם
עד הרגע שהוא פגע בי.
אני זוכרת את התקופה הההיא,במעורפל
זו הייתה לא תקופה קלה בכלל
אולי בין הקשות ביותר,כמובן חוץ מהמוות של אבא שלי.
היא השפיעה עליי בצורה קיצונית כ"כ עד שכמעט התאשפזתי
זה היה ממש מפחיד
והכל בגלל השטיפות מוח שהוא עשה לי,
איכשהו לסובב את הכל ולגרום לי יסורי מצפון על כל דבר כאילו רק אני אשמה
נכון,אני לא תלית שכולת תכלת,
גם אני עשיתי טעויות בקשר הזה
אבל אניזוכת שהוא פגע בי כ"כ חזק.
חוץ מפרידה,אחד הדברים שהכי קשה להתמודד איתם לפי דעתי הם פגיעה
של אדם קרוב,אולי הכי קרוב.
לי אישית ממש קשה להיפתח לאנשים,
קשה לי לסמוך עליהם ובאמת לשפוך את הלב
מי שמכיר אותי באמת כבר יודע.
שקטה ומופנמת מבחוץ
ורכה ורגישה מבפנים.
אני לא אומרת את זה סתם,
אני פשוט מכירה את עצמי,
קשה לחדור אליי
ואם באמת מצליחים לחדור לי ללב
אז אני הופכת להיות הכי פגיעה בעולם
הוא הצליח לחדור את החומה הזו ולהכנס עמוק עמוק בפנים
הוא היחיד שהכיר אותי באמת,עד הסוף,
עם כל הסריטות והשגעונות,
כל חלק וחלק,באישיות ובגוף.
ברגע שהוא פגע בי הכל נסגר ונכבה בחזרה.
עד כמה שהוא ניסה להתקרב ולחדור ללב שוב
הוא לא לא הצליח להכנס לא משנה מה הוא ניסה לעשות.
להיפך,אני רק התרחקתי והתרחקתי כמה שיותר
והוא זה שניסה להתקרב אליו מחדש
אבל לא הייתי מסוגלת,לא הצלחתי לאפשר לו לעשות את זה.
כנראה שאיבדתי את האמון שלי בו
הוא לא ויתר, הוא ניסה שוב ושוב
ואני המשכתי לפגוע ולדחות אותו.
זה לא היה בכוונה,
באמת שלא רציתי לפגוע אבל הייתי סגורה וכ"כ פגיעה.
זו הייתה תקופה ממש קשה בחיים שלי
העדפתי לברוח,לנסות לשכוח אותו
אבל אהבתי אותו,באמת שאהבתי אותו כי לא הצלחתי
עד כמה שניסיתי להמשיך הלאה ולהתנתק לא הצלחתי
כי אהבתי אותו יותר מדיי,
יותר משאהבתי את עצמי.
נפגשנו בביה"ס כל בוקר
אני זוכרת שדיברנו,
אבל הם לא היו שיחות של פעם
אלה היו שיחות קרות.
אני רק רציתי שהוא יעזוב אותי בשקט
והוא רצה להשאר ידיד.
אבל לא סתם ידיד,ידיד קרוב מאוד
ידיד שהוא בדיוק כמו חבר רק בלי כל הקטע הזה של הנשיקות והמזמוזים והסקס.
אבל אני לא הסכמתי,לא רציתי ידיד כזה
ידעתי שככה אני לא אצליח להשתחרר ממנו בחיים,
הדחקתי את העובדה שאני עדיין אוהבת אותו
הוא טען שבתקופה הזו התייחסתי אליו בצורה הכי מגעילה בעולם
כי לא נתתי לו להתקרב אליי,להכנס לי שוב ללב.
אני כותבת את זה ורואה את הסיטוציה מול העיניים
זוכרת את המקום המדוייק שהיינו בו באותו זמן,
יושבים על רצפת בית הספר בחדר במקום מבודד,רק אני והוא.
הוא מלטףןמנסה לנשק אבל אני דוחפת אותו.
הוא היה משוכנע שזה דבר אפשרי לחזור להיות ידידים
אבל אני ידעתי שזה לא,כל עוד אוהבים.
אז הבנתי שלא משנה עד כמה שאוהבים בן אדם באמת,
אהבה זה לא מספיק
אהבה לא מחפרת על הכל
עד כמה שהיא הדבר הכי מדהים שיכול לקרות לבן אדם
היא גם הכי הרסנית והכי כואבת.
את התקופה הזו עברנו ואחריי כמה חודשים חזרנו שוב להיות יחד
באותה עת הוא נהנ עם החברים ואני הייתי בצבא,
מאז הקשר רק הלך והידרדר
כבר לא הייתה לנו שפה משותפת,
כבר לא הכרנו אחד את השני כמו קודם
כשאחד מתגייס והשני לא אני חושבת שזה סוג של מבחן.
מבחן שקשר עמיד וחזר עם אהבה יציבה צריך לעמוד בו
אבל הייתי חוזרת הבייתה פעם בשבועיים
ובמקום שנהנה מהחברה אחד של השנייה
פשוט היינו עסוקים בלריב.
אני כבר לא הייתי חלק ישיר בחיים שלו והוא לא בשלי
כשסיפרתי לו על חוויות על הצבא ושיתפתי אותו במה שעובר עליי
הרגשתי שאני מדברת לאוויר,שהוא לא מבין אותי
וגרוע מזה-לא מקשיב לי כי התגובות שלו היו מעצבנות.
הוא היה מספר לי על היציאות שלו עם חברים,על כל הצחוקים
ולי היה קשה לשמוע על זה,פירגנתי לו שהוא נהנה
אבל עדיין לא הייתי חלק מכל זה.
כמובן שהמצב הזה לא יכל להחזיק כל כל הרבה זמן,
שלושה חודשיים אחרי שהתגייסתי נפרדנו.
הפעם סופית
מאז ועד היום אנחנו לא בקשר יותר.
הוא התגייס ביום הולדת שלי.
אני זוכרת שזו הייתה הפעם האחרונה בה דיברנו אחרי תקופה כ"כ ארוכה.
התקשרתי כדי לאחל גיוס קל והוא היה הכי קר בעולם והכי מגעיל.
גרם לי להרגיש כאילו עשיתי לו טובה שהתקשרתי
הוא פשוט אמר לי מזל טוב וניתקנו את השיחה.
מאז לא דיברנו עד היום,אנחנו כבר לא יחד עוד מעט עשרה חודשים.
ואני עדיין זוכרת את הכל כאילו זה היה אתמול.
זה היה יותר מדיי בשבילי וטוב שזה נגמר.
אבל פני הכל-טוב שזה היה.
למדתי כ"כ הרבה,
אני יודעת שמאוד התבגרתי מאז,
הכאב הזה כישל אותי בצורה מטורפת
אני יודעת שהקשר הבא שלי יהיה אחר ובוגר יותר
אני אדע מראש מה הציפיות והרצונות שלי
מעצמי וכמובן שמבין הזוג.
לפעמים יוצא לי לשאול את עצמי אם עדיין לא התנתקתי לחלוטין
יכול להיות שבאיזשהו מקום אני עדיין אוהבת אותו?
אוהבת ברור-בכל זאת הוא היה האהבה הראשונה שלי ואני אזכור אותו כל החיים
אבל אני מתכוונת לזה אם אני עדיין אוהבת אותו כמו אז.
אם הרגש הזה עדיין לא נעלם לחלוטין
כי אף אחד לא יודע כמה זמן לוקח להתגבר על אהבה.
אני אשקר אם אני אגיד שלא יוצא לי לחשוב עליו לפעמיים
אם טוב לו בצבא עכשיו,איך הולך לו ואם הוא מצא אהבה חדשה.
אני אפילו חושבת על זה שמה יקרה אם עוד כמה שנים נפגש באיזשהו מקום
אם נזהה אחד את השני,אם נחליף מילה או שתיים.
אני יודעת שכרגע הוא מ"כ בחיל האוויר ושהוא נמצא באילת עם חברים
חברה טובה שלי שהיא ידידה שלי סיפרה לי על זה.
אני באמת מאחלת לו את כל הטוב שבחיים מכל הלב
וגם אם יש בי קמצוץ קטנטן של אהבה אליו או רצון לחזור ולחוות את הכל שוב
אני עדיין לא רוצה ועדיין נמנעת מזה.
מה יקרה עם נפגש וכל הרגשות האלה יעלו שוב?
אני יודעת שאי רוצה למצוא משהו חדש
קשר אחר ובוגר יותר ואני באמת מקווה למצוא את זה.
שלא תבינו אותי לא נכון,אני ממש נהנת מהתקופה הזו בצבא,
יחסית,חוץ מזה שציינתי שאני שונאת את הסדיר שלי
אבל לא רע לי,יש לי חברה מדהימה,יש לי אחיין מושלם
אני גם לא יודעת אם להכנס לקשר זה מה שיהיה נכון עכשיו.
לא שיש מישהו באופק אבל בכל זאת יש לי קצת שקט.
שקט פנימי להיות עם עצמי,בלי להיות מחוייבת לאף אחד.
אני מאוד מתגעגעת,
לא יודעת אם זה אליו ספציפית
אולי זה פשוט לדברים הקטנים האלה שנוהגים לעשות יחד כשיש חבר,
הליטופים,החיבוקים,היחס,החוויות,הרומנטיקה,לישון כפיות.
אלה דברים שמאוד חסרים לי עכשיו.
אבל אני יודעת שבסופו של דבר האהבה תגיע.
אני לא אחפש אותה,
היא פשוט תבוא אליי.
המשך שבוע מהנה לכולם.
אני לא יודעת מתי תהייה הפעם הבאה שאני אעדכן
כי מחר אני עושה לילה ואני גם סוגרת שבת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
sensitive women