אז קודם כל אני רוצה לספר לכם שתיקנתי את הבלבול עם הזמנים בפרק השביעי (למטה). לא שמתי לב בכלל שעברתי לזמן הווה בשלב מסויים, ואתמול הבנתי גם למה זה קרה. זה די משעשע. כשכתבתי את הפרק, בדיוק הייתי באמצע קריאה מרובה של הספר הראשון של "משחקי הרעב", עצרתי לכמה זמן, ואז המשכתי וקראתי את הספר עד הסוף (קראתי בערך 5-6 שעות ברציפות), ואז כשנגמר הספר, פניתי לסיים לכתוב את הפרק (שגם עליו ישבתי כמה שעות טובות, ובסוף כשסיימתי היה כבר 3 בבוקר בערך). אתמול, אחרי שהעירו לי הרבה שכתבתי בשלב מסויים בזמן הווה (כשהסיפור אמור להיות כתוב כולו בזמן עבר), ובזמן שהייתי באמצע הקריאה של הספר השני של "משחקי הרעב", שמתי לב (כן, רק אחרי שסיימתי ספר וחצי) שהספרים כתובים בזמן הווה. הכל בזמן הווה! וזה מה ששינה לי את צורת המחשבה כשכתבתי את הפרק. (מוזמנים לצחוק כאן!) ואני תמיד תהיתי איך זה לכתוב בזמן הווה, ושבטח זה ממש מוזר, ולא הצלחתי לדמיין את זה, ואז בלי לשים לב קראתי ספר וחצי ככה ואז גם בטעות כתבתי ככה חצי פרק, וואו.

עכשיו, בעצם לא רציתי בפוסט הזה לדבר על הסיפור, אלא לספר לכם משהו עליי. אם תדפדפו בבלוג, תראו שכמעט אין שום מידע עליי, והסיבה היא פשוטה - הבלוג אנונימי (יש רק שתי בנות שמכירות אותי - דרך האיטרנט - כבר שנים ויודעות משהו עליי וקוראות כאן. ד"ש!). אבל יש כמה דברים שאולי תרצו לדעת, והם לא יחשפו יותר מידי את הזהות שלי. ואולי לכמה מכם יהיה גם חשוב לדעת? בכל מקרה, נתחיל:

- נכון שבצד ברשימות כתוב שאני בת שש-עשרה? אז זהו, שזה כתוב ככה כבר שנה ואפילו יותר. הבלוג די ישן, ופשוט העברתי את כל הפוסטים הישנים שלו לטיוטות כשהחלטתי להפוך אותו לבלוג שבו אני מציגה סיפורים שלי. בעצם אני בת שבע-עשרה, וחודש הבא בת שמונה-עשרה. אה כן, וסיימתי תיכון ובי"ס לגמרי.  הסיבה לכך שלא שיניתי את המספר בצד, היא שפשוט חשבתי שזה מעולה לטשטוש הזהות שלי אפילו יותר, ושש-עשרה זה לא גיל שיחשבו שאני ילדה קטנה שלא יודעת לכתוב, אז מה אכפת לי? אני עדיין חושבת ככה, אז אני כנראה אשאיר את זה ככה.

- אני גרה בישראל, אני כמעט בת שמונה-עשרה, וסיימתי בי"ס. נכון מאוד, השלב הבא הוא צה"ל! אז זאת בעצם הסיבה שבגללה חשבתי לכתוב את הפוסט הזה, בגלל שבדיוק יש את הפיגועים מסביב וזה גורם לי לחשוב על השירות הצבאי שלי, בעיקר בגלל שזה באיזור הדרום. למה, אתם שואלים? כי אני עברתי גיבוש לוחמות, ואני הולכת להיות לוחמת קרק"ל מסוף נובמבר 2011. כן כן, הבחורה שכותבת סיפור בשם "להיות נסיכה" בעצם הולכת להיות לוחמת קרבית בצה"ל, והולכת לשרת שלוש שנים כמו בחור ולסחוב על עצמה נשק לכל מקום ולעשות מבצעים צבאיים (אולי?). אז בעיקרון, אחרי הגיוס אני אהיה מעט מאוד בבית, ולכן אם לא אסיים עד אז לכתוב את הסיפור, לכל פרק ייקח הרבה יותר זמן להכתב. ולא, זה לא אומר שאני אמהר לכתוב ולסיים עם הפרקים, אני אמשיך איתם כמו תמיד עד הגיוס שלי.

ובעיקרון, זהו זה.

אז מה שלומכם?