לא יכולה לתאר במילים כמה היום הזה היה גרוע..
קודם כל קמתי מאוחר, הייתי צריכה להתארגן מהר, ובסוף אמא שלי החליטה "להקפיץ אותי" לבית הספר כדי שאני לא אאחר.. כ"כ מיהרתי, אני שונאת לאחר לבית ספר. כן, בסוף איחרתי בהרבה יותר.. אבל לא נורא, העיקר הכוונה.
הגעתי כולה 2 דקות אחרי הצילצול והמנהלת הביצ'ית הזאת מתחילה לצעוק עליי כמו משוגעת "לאן את ממהרת, גבירתי? את צריכה להירשם על איחור! ואיפה התלבושת בית ספר שלך?!" - "..שכחתי" וכמובן שהיא תוציא את כל העצביייים שלה על הבוקר עליי! "כן?! שכחת?! מה לא שכחת היום?! את הקפוצ'ון הצבעוני והמהודר שלך לא שכחת, נכון?!" וואי, סתמי, סתמי כברררר.
אחרי זה גם חברה שלי הודיעה לי שיש מבחן.. טוב, מזל שזה רק ערבית. בפיזיקה כמובן-המבחן שהכשילו לי. נהדר פשוט.
אוח, הלוואי ולא הייתי צריכה ללמוד עם המורה הזאת יותר בחיים.. לא מספיק שהיא לא מסבירה טוב, היא גם חייבת להיות כזאת קוץ בתחת -.-"
אני שונאת את הבית ספר הזה, שונאת! כל החוקים הדביליים שתקעו לנו! כל המורות המטומטמות שאני לא מבינה! המפקדי בוקר הפלצניים והחופרים שיש לנו.
"מה קרה?" - "אני עייפה" - "מבטים מתחלפים של מה-שתגידי", אני יודעת שאתן לא מאמינות לי, אבל גם אם אני אתחיל להגיד לכן, מה אתן תעשו? תתחילו או א. להתחיל לצחוק ולדבר אליי בציניות או ב. להתחיל להתייחס אליי כמו איזו ילדה מפונקת בכיינית.. מה ייצא לי מזה? אני רק ארגיש יותר רע.
וואלה, לא יודעת מה לענות לך כבר. רוצה לחשוב שאני דיכאונית שרוצה צומי, תחשבי. אני יודעת שאני לא כזאת, ויש אנשים שכן הייתי מתחילה לספר להם מה עבר עליי - בכלל, כל החודש הזה. או יותר נכון - מאז שהרבה דברים השתנו, בעיקר 2 שגרמו לי להרגיש ככה. ולא, זה לא חלף לי.. איך זה יכול לחלוף לי אם זה קורה לי גם עכשיו.
אני לא רוצה שיבינו אותי - כי אני יודעת שאף אחד לא יבין, בגלל זה גם הרבה פעמים קשה לי להסביר לכן למה אני חושבת ככה או מחליטה ככה.
אתן פשוט לא תבינו, וגם אם אני אספר לכן, אתן תמשיכו כאילו כלום לא קרה. מה הטעם?
אווווף אני מתגעגעת כ"כ ליסודי.. לפני שהכרתי אותו, לפני שאיבדתי מישהו קרוב אליי, לפני כל הריבים המטומטמים, כל העומס של הלימודים.. T__T"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
iWantIceCreamx3