זה כמו להתעורר כאן אבל להרגיש שם

אני שונא תינוקות. אני לא מוצא סיבה לזייף רגשות, ואני שונא חצי מהאנשים בפייסבוק שלי. מעטים הפעמים שאני מתחיל שיחה עם בנאדם, וגם זה כשאני צריך משהו. זה לא מונע ממני לחיות בחרדה שיעזבו אותי, אבל החרדה הזו לא מונעת ממני להיות עם פלאפון מנותק הרבה פעמים. כשאנשים מפה מתחילים איתי שיחה אני מתלהב, וכשאתם אומרים שאתם לא חתכתם כבר כמה זמן אני רוצה לבעוט לכם בראש. חצי מהבלוגים פה מיותרים. חצי מהכעסים של האנושות היו נפתרים אם אנשים היו מזדיינים יותר ומזיינים את המוח פחות. יאיר לפיד אפס. כל מי שצופה ב"האח הגדול", ונהנה מזה, ראוי לכדור בראש. העולם הזה צבוע וחלק מהאנשים מזכירים לי במראה אנשים ובאופי איבר מין נגוע במחלות. מי שמזלזל באחר שלא יופתע שיישאר לבד. יום יבוא ותהיה פה, ממש מחוץ לחלון שלכם, מהפכה, ויישפכו פה נהרות של דם. אבל זה גם ככה, כי במקום להציל את העולם כולם מעדיפים לגרד את הביצים ולהגיד שהעולם חייב להשתנות. קורט קוביין חרא זמר אבל הבן זונה יודע לצמרר אותי. תעזבו את גלעד שליט בשקט, זה כולה בחור בן 25 שרק מגלה את הפורנו עכשיו. נשבר לי הזין מלעבוד בספריה, כמו שנשבר לי הזין מלשלם חשבונות ולנסות לרצות את הסמכות ההורית האשכנזייה והקשוחה שאני חי תחתיה.

תמיד אני אחיה בתחושה שאני אופציה שנייה. גם בשבילך, גם בשביל כל אדם בעולם שיתקרב ומתקרב אליי. אני שונא, שונא את כל החנפנות בפייסבוק. כשאני אמיתי אנשים מתרחקים ואני מניח שגם הפעם. אבל לא אכפת לי. אני "מר בחור", או נמרוד, ולראשונה בחיי יש לי הרבה להפסיד ואני יודע את זה. תמיד היה לי מה להפסיד, ורק עכשיו אני מבין שזה על אמת. דיס איז דה ריל שיט. אני אולי טוב מספיק וחכם מספיק ומצחיק מספיק ועם כשרון גדול מספיק אבל בשביל עצמי אני נשאר בחרא תחושה של אפס. של כלום, של איזה פאק פייס שלא מצליח בכלום ואף פעם לא באמת יהיה שם. אני רואה את כל הבני זונות שאני מקנא בהם מהצד ורוצה אותם בארונות קבורה. יש בי אנרגיות רעות בכל כך הרבה עוצמות שאם רק שמים מולי מקלדת ושמים את המוזיקה המתאימה ברקע אני נותן לגיהנום, לצד האפל, להציץ החוצה. שלום לכם. אני אמיתי. אני לא מושלם. אני לא קרן אור של שפיות באתר הזה. לעזאזל, אני לא קרן אור של משהו בכלל להורים שלי, אתם יודעים? היום הם אמרו לי להתחיל לחפש מקום לישון בו כי בתוך טווח זמן של חודשיים אני צריך לזוז מהבית. לא יודע לאן, אבל כנראה שזה על אמת. בתוך תוכי משתוללות בכל רגע נתון פאקינג חמישים סופות טורנדו של כעס ואכזבה מעצמי כי אני אף פעם לא טוב מספיק. אני אף פעם לא מספיק. אני לעולם לא אהיה הבראד פיט הבא או האתגר קרת הבא או כל מישהו מצליח אחר. במקרה הכי טוב אני אהיה עצמי, שזה אף פעם לא טוב מספיק. 

עוד יום ושש דקות אני בן 19 ואת הערב האחרון לפני הגיל הזה ביליתי בנהיגה עם עצמי עד שנגמר הכביש. ישבתי על מכסה המנוע הצהוב והלוהט מהנסיעה ששרף לי את התחת ובהיתי באורות של העיר הגדולה. הכל הבל הבלים. כל האורות וכל החלומות וכל התקוות וכל העולם המסריח הזה, אתם שומעים? הכל מטופש, הכל יירקב והכל בסופו של דבר ימות.