סיפורים רבים מצטברים במהלך מערכת יחסים ארוכה, חיוביים ושליליים כאחד. טלטלות, בנייה הדדית, הצבת מטרות, והרחבת תחומי עניין.

יש גם רגעים מכוננים, לפיהם יש 'החיים עד', ו-'החיים מאז ש'.

מפגשי ההורים היו רגעים שכאלו.

את ההורים שלו פגשתי כבר לאחר חודשיים. תיארתי את אביו כאיש חמור סבר, בוחן כליות ולב, ואת אימו כאישה ראוותנית ומיופיפת. המציאות הייתה שונה לחלוטין. זוגיות  גברית כבר לא היה מונח חדש עבורם, והם כבר אירחו את בני זוגו הקודמים של חובב הג'ירפות.הם לא נרתעו כשהתחבקנו, והשיחות בינינו קלחו. הייתה בהם פתיחות אמיתית לזוגיות שלנו.
 

ההורים שלי, זה כבר סיפור אחר. היציאה מהארון הקדימה רק במספר חודשים את היותו של חובב הג'ירפות לבן זוגי. ההורים שלי פשוט לא היו ערוכים לפגוש את החובב. זה היה רחוק מהם.

אני הייתי בסיומו של תהליך הגילוי העצמי, וכבר רצתי קדימה במחשבה. פינטזתי על הישיבה המשותפת סביב השולחן בערב שבת. התאפקתי שלא לדרוש מהם להכיר את החובב. התהליך היה הדרגתי ואיטי, ובמהלכו, בין היתר, ההורים שלי הבינו שהבן שלהם לא הפך להיות הבת שלהם, ולא גידל קרניים או זנב.

נקודת המוצא הייתה 'לא רוצה לשמוע, לא רוצה לדעת, אל תשתף אותי, לא רוצה להיות חלק מזה'. אבל ההורים שלי לא הצליחו להשאר רחוקים, במיוחד כי בביקורים אצלם הייתי מאושר ושמח וחי. ההתייחסות השתנתה לאט- 'אני לא מוכנה עדיין לפגוש בו, זה עוד לוקח לי זמן, אולי בעוד כמה שנים זה יסתדר לי בראש, אבל בינתיים אני פשוט לא יכולה'.

חודשים עוברים. הקשר הזוגי מתחזק.  לא ניתן להתעלם מכך שחיי סובבים את החובב. הטיול בתאילנד הניב תמונות רבות- והמשפחה התיישבה לצפות בהן. צפייה ראשונה באדם איתו הבן שלהם ישן בלילה. אבא מגלה עניין במסלול הטיול, ומרים גבה בשקט בתמונה בה שני גברים מתנשקים. אחד מהם זה הבן שלו.

הזמן עובר. האחים, שלא הביעו הסתייגות, כבר פגשו את חובב הג'ירפות, וחזרו בחיים לספר להורים על הנעימה והמבדרת. 'גם הוא צוחק על מנגי בדיוק מאותן הסיבות', 'גם הוא חושב שמנגי צריך להסתפר באופן דחוף', 'קוראים לו חובב הג'ירפות כי יש לו אוסף פסלונים ובובות ג'ירפות גדול בבית'.

אימא נשברה ראשונה, וניאותה להפגש עם חובב הג'ירפות ואיתי בבית קפה ציבורי, פנים אל פנים. מפגש מעט טעון, וארבעים דקות מאוחר יותר, המפגש הסתיים. פניה של אימי מעידים על בלבול וצורך בבניית דעה חדשה, ועדייף כמה שיותר רחוק מכאן. מאוחר יותר היא התקשרה ואמרה- 'הוא בכלל לא מה שחשבתי- אני חושבת שהבחור הזה ממש טוב בשבילך!'.

והשבועות מתקדמים. ביקורים בגפי בבית ההורים, ומעקב אחר העיניים של אבא, מתי יגיע הרגע. 'אבא אוהב אותך', ככה אבא מסביר, 'אבל אבא עדיין לא מסוגל להבין איך גבר יכול להיות עם גבר'. פרסתי לפניו את כל משנתי המגדרית, הדיינו, התווכחנו, ועל פני השטח, לא נראה כל שינוי.

יום אחד, אבא מתקשר. אתה מגיע בשישי הקרוב? אולי תבוא יחד עם הבחור שאוהב ג'ירפות?

הרגע הרשמי הזה, בו חובב הג'ירפות התקבל בבית הורי, היווה נקודת מפנה. לא עוד 'ההוא', לא עוד ריחוק. רגע מכונן. מעכשיו, יש 'החים מאז שההורים הכירו את החובב'. לאט לאט החובב הפך בן בית אצל הוריי.

ועכשיו, עכשיו קשה להסביר להם את הפעמים שבהם אנחנו לא מגיעים יחד.