ישנם זיווגים שדינם להכשל. משהו במהות, במבנה הבסיסי של כל אחד מהצדדים, באופן ההתנהלות, בחשיבה, הוא כל כך שונה, כל כך לא מתחבר, שבחיבור שכזה פשוט לא ניתן להחזיק מעמד לאורך זמן.

מערכת היחסים שלי עם הצבא, למשל.

מצד אחד קצין צעיר ונלהב, חדור אמונה ורצון להצליח, מנסה להנחיל את דעותיו. אני, 'המפקד'.

מצד שני, מערכת גדולה, איטית ומסורבלת, שלא מקבלת במהרה רעיונות חדשים, איטית ולא תמיד הגיונית. צה"ל.

שנה וחצי של קבע הספיקו לי לדעת שאני במערכת, דינו לכישלון. החודשים האחרונים שלי במדי 'המפקד' הכבידו, והצורך בבריחה רחוק מכאן, מילא את כולי.

חודש וחצי לאחר השחרור, לא הרבה לפני יום ההולדת ה-23 שלי, טסתי לראשונה, ברחתי רחוק, ונחתתי בהודו.

השבועות הראשונים לטיול היו כל מה שרציתי שיהיו. רחוק מהבית, מהמחויבויות המכבידות שנשכחו מאחור, חופשי לעשות ככל העולה על רוחי. טרפתי את עושר היערות, חייכתי לאורך קילומטרים של חוף, נשמתי עליות של הרים וגבעות. הזעתי בטיולים רגליים ארוכים, הזעתי בנסיעות רכבת צפופות, הזעתי מארוחות מקומיות חריפות. ספגתי את האור, את האוויר, את האווירה. גיליתי תרבות זרה לי, גיליתי עושר בעוני. ובמהלך נסיעה באוטובוס מקומי, גיליתי בתוכי ריקנות.

מופתע מתבוסה פנימית שכזו, ניסיתי להבין מה קרה כאן. איך לשק נכנסות חוויות בלי סוף, אבל השק לא מתמלא.אז נפל האסימון. שכחתי לנוח וממש להנות מכל זה. סוף השבוע התחיל, ועד כה לא נחתי אפילו לא שבת אחת בטיול הזה. גם בתקופות העמוסות ביותר שלך כ'המפקד', סופי השבוע נועדו למנוחה. החלטתי שביעד הקרוב אני מוריד את הרגל מהגז, ואת סוף השבוע הקרוב אעביר בקצב של הילוך ראשון.

כמה שעות מאוחר יותר הלכתי יחף על החוף בגואה. אי ירוק הציץ מעומק האוקיינוס, דקלים הצלו על החול החם, ובקתות עץ בנויות לגובה הציצו מכל פינה. כזה כבר ראיתי, אמרתי לעצמי בשקט, ותחושה קלה של מיצוי שוב החלה לזחול במעלה הגב. שלט קטן בעברית הזמין אותי לארוחת צהרי יום שבת בבית היהודי שבעיירה. לאחר היסוס קצר, התחלתי לצעוד לכיוון אליו השלט הפנה.

זה היה המפגש הישראלי הראשון שלי בטיול, והוא היה חם, אוהב ומחבק. הוזמנתי על ידי בעלי הבית והמטיילים הרבים שבאו לבקר שם, להצטרף להכנות לארוחת הצהריים, ולאחר מכן גם לארוחה עצמה. השתלבתי בשולחן של חבורה קטנה, צבעונית וקולנית, וניהלנו שיחה ערה על חוויות הטיול שלנו עד כה. היו שם 'הסטלן', בחור עמוס תלתלי שיער פרועים, עם מבט חולמני ומרוחק וקול גבוה ואיטי. ה'רוחניקית', שלבשה שרוואל וסארי קל משקל, וסיפרה על החוויות באשראם הקרוב, בו העבירה זמן נכבד בהתבוננות פנימית עמוקה. והספרדי, בחור מבוגר במעט מאיתנו, קצוץ שיער וצחור חיוך, שמטייל ברחבי הודו כבר קרוב לעשרה חודשים, ורק לאחרונה החל לטייל לבד ולא בחבורה. לכן החליט להוריד מהלך ולהעביר את הימים הקרובים כאן בעיירה, בשקט ושלווה יחסיים. הסיפור נשמע מוכר.

הארוחה הטעימה והמפתיעה הסתיימה, וברוח המקום הוזמנו להצטרף לתפילת מנחה. התחלנו להתקדם לאיזור ההתכנסות, כשהספרדי הסתובב אליי וקרץ, ובשיניים בוהקות שאל- 'בא לך לחתוך לים'?

לקח לי שניה וחצי להכריע שאם תתבצע בטיול הזה חזרה בתשובה, היא לא תתחיל היום. נפרדנו מהסטלנים והרוחניקיות (כן, היו שם הרבה כאלו) ושאר האורחים, וצעדנו יחד לחוף. תוך כדי ההליכה לים והרחצה בו, הרחבנו על נפלאות המדינה הזו ותושביה, וחלקנו סיפורים מהטיול. הספרדי סיפר על הניתוק הלא קל שהיה לו לפני שבוע, בו חבריו למסע סיימו את הטיול, וחזרו ארצה. אני סיפרתי על הצורך האדיר שהיה לי, להתרחק מכל המחויבויות שהיו בארץ, על הצבא, ועד כמה, לראשונה בחיי, פשוט רציתי לברוח. הוא סיפר על השירות הצבאי החלקי שביצע, ועל המשפחה שלו, שדווקא ממנה ביקש להתרחק. הוא שאל על המשפחה שלי, וסיפרתי על ההורים והאחים, שהגעגועים אליהם מוצאים את דרכם אל החלומות שלי די הרבה.

'ואל אישתך, אתה מתגעגע?' הוא שאל במבט מחוייך.

'אני לא נשוי', עניתי בחיוך משל עצמי.

'חברה?' הוא שאל.

'הלוואי שהייתה', עניתי במבט מהורהר.

'למה הלוואי?' שאלו הוא, הגבות והמצח שלו יחד.

'כדי שיהיה לי למי להתגעגע', פלטתי בלי הרבה מחשבה.

נורה פתאום נדלקה, כזו שהעלתה סימני שאלה לגבי הסקרנות הזו של הספרדי.

'ומה איתך', שאלתי, 'אתה נשוי?'?

'לא', הוא ענה בקצרה בחיוך מבוייש.

'חברה?' הקשתי, בטוח כמעט לחלוטין שאני יודע את המענה.

'אהה... לא,' הוא שוב חייך את המילים, והמשיך ואמר באיטיות- 'אני...' 

אוהב גברים, השלמתי בראש את התשובה, אבל התביישתי להגיד בקול.

'אוהב גברים', השלמתי בקול את התשובה, ומייד צללתי אל מתחת למים, מופתע מהתעוזה, או אולי מהחוצפה, שגרמה לי לפלוט את זה, ושכחתי לצאת מהמים במשך שניות ארוכות. כשלבסוף עליתי-

'אוהב גברים', הוא השלים בעצמו את התשובה, בחיוך ששידר הקלה ובלבול גם יחד, והיישיר אליי מבט.

סריקת זכרון מהירה אישרה, שזאת הפעם הראשונה (עד כמה שידוע לי) שאני ממש מדבר עם גבר שאוהב גברים. שיחה שכזו לא הזדמנה לי עד היום. 

סיקרן אותי, הבחור הזה.