את שרביט הספרים קיבלתי מאליפל תוך כדי הכנות לנסיעה להורים. תזמון נהדר לשילוב של שני הדברים - שכן, אחת ההחלטות שלקחתי כשעברנו לגור יחד, אני ונהרי, היא שלא אסחוב איתי את כל הספרים שרכשתי וקיבלתי וצברתי לאורך חיי. כך נוצר מצב בו בית ההורים משמש עבורי כספרייה; ארבעת האחים וגם ההורים אוהבי ספר, ונקודת ההחלפה המרכזית היא באחת מארבע הספריות העמוסות שבביתם. ה'משימה' הזו אפשרה לי לעצור לרגע ליד כל אחת מהספריות, שבעבר היו מסודרות לפי ז'אנרים (היה לי מתישהו זמן פנוי לכך), ולהזכר בקסמים של העבר, ההווה, וגם של העתיד, ולקחת איתי כמה ספרים שעיני טרם עיינה בהם.

הייתי תולעת ספרים כילד. היה לי מנוי בספריה, והגיבורים הכתובים הראשונים שליוו אותי היו קופיקו, וגם בן דודו צ'יפופו, וכן דנידין, הרואה ואינו נראה, שהיה הראשון אי פעם אליו רציתי להדמות (או... לא להדמות. אינו נראה, בכל זאת). במקביל אליו גם ניסיתי לראשונה את כוחי בכתיבה, והתוצאה, בכתב יד עקום, שגוי וסגול, עדיין שמור מכל משמר. התמכרתי; רציתי לקרוא עוד ועוד. קשה לי להצביע על ספרים ששינו את חיי; כל אחד נגע מעט, וביחד, למאות ספרים הייתה נגיעה עצומה. ההשפעה הראשונית של כלל הספרים ברורה לחלוטין; כבר בגיל צעיר הפסקתי לכתוב בשגיאות כתיב.

עבורי, לספרים, באופן כללי, היה קסם אחר; בעת קריאתו של ספר מוצלח, ומספר ימים אחריו, חיי הופכים להיות מסופרים בקולו של הסופר. לפעמים זהו סטיבן קינג (שבעה ספרים שונים על המדף) שמקריין את חיי: ואז העולם נצבע בצבעים קודרים ומפחידים, אך מרתקים ומדוייקים; נעמה לי קריינותו של רוברט לדלום לאחר שני הכרכים העבים של 'קשר הגנרלים', ביום בו כל אדם ברחוב היה מרגל פוטנציאלי וקושר קשר של ממש; דיברתי אל אנשים טלפטית לאחר 'בדידותו של קורא המחשבות' של דלית אורבך (אל תגלו לאף אחד, אני עדיין עושה את זה לפעמים); כשקראתי את 'לשקוע בספר טוב' של ג'ספר פורד, הרשתי לעצמי לעשות את הפעולה ההפוכה, לא להוציא את הקריין אליי לחיים אלא להכנס בעצמי לתוך דפיו של ספר/ חוברת הדרכה/ תגית הנחיות כביסה על בגד ; שקלתי לרגע ללכת בעקבותיו של איש הקוביה ולתת לגורמים חיצוניים לקבוע את מעשיי; ודיברי בראשי בשפה מליצית להחריד לאחר כמה מספריו של יהושע בר יוסף.

כרגע אני תו"כ קריאתו של 'האפיפיורית יוהאנה', והקריין שמלווה אותי, אביר צעיר מימי הביניים, פשוט לא מצליח להתמודד עם המציאות היומיומית; לא הטכנולוגיה, אלא הלך המחשבה היא שקשה עליו, ולכן, לרוב הוא שותק.

אבל הקסם מתפוגג בשלב מסויים, ונותר ריק, שמתמלא מחדש עם תחילת קריאתו של ספר נוסף.

יש אנשים שעבורם בזבוז זמן, הוא המתנה ממושכת בתור לרופא, או לבקר קרובים לא אהובים. מבחינתי, קריאה של ספר ללא פואנטה, ללא מסר, או ללא עלילה, או שנכתב לצרכי מילוי חור על מדף, גרוע לא פחות. [במקור, ציינתי כאן כמה דוגמאות לספרים שכאלו. ויתרתי.]

ובתוך כל זה, חסרה לי ספרות גאה ואיכותית. לא נתקלתי בכזו, לא בכריכה מודפסת, בכל אופן. 

ומה יש לאורי פילו, לאקסית ול-משת"פ לכתוב בנושא? תשתרבטו בכיף.