הכל מרגיש כמו פצע פתוח
אני לא יודעת אם לחפור בו או לתת לו להתחיל להחלים
אני אומרת רק להתחיל להחלים כי אי לא חושבת שאפשר להחלים
אני לא חושבת שאפשר להחלים אף פעם באמת
אני חושבת שמה שכואב ימשיך לכאוב, הוא פשוט יעשה את זה רק לפעמים
כשאת לבד
כשאת מרגישה לבד, לפחות
זה לא תמיד תלוי בכמה אנשים יש שם לידך
או בכמה אנשים רוצים להכיר אותך
כי שום דבר לא באמת מחלים
וכולנו רק סוחבים איתנו כל מיני פצעים פתוחים
בוחרים את מי להראות לאחרים
בוחרים יותר טוב את מי מהם לא
משאירים אותם קרוב, בלב, כואב, שורף למעלה או בכאב עמוק כזה
של בכי בשקט בלילה
של בכי כשאת ליד אנשים
של בכי כשאת כבר חושבת שאת בסדר
של בכי כשאת יודעת שלא
כי הכל כואב, והכל מכאיב, אבל לא כל הזמן
רק כשאת צריכה שלא יכאב
רק כשאת צריכה שמשהו יחזיק לך את הראש מעל המים
אז הם יוצאים החוצה והם מחזיקים לך את הראש
מעל המים, אבל צמוד לצוואר
כל כך צמוד לצוואר
כל הזמן הזה חשבתי שהיה לי משהו בגרון
אבל אלה היו הפצעים הפתוחים מבחוץ שהכאיבו לי
ואני לעולם לא אדע להסביר את הפער הזה
את הפצע הזה שנפתח כמעט כל לילה
את הפצע הזה שלרוב לא נפתח כשאני עם אחרים
את הפצע הזה שלא נפח כשאני עם מישהו במיטה, אבל הוא כן נפתח כשאינ לבדי
(הוא כבר נפתח כשהייתי עם מישהו במיטה, זה כאב באותה המידה)
אני לעולם לא אבין את הפצע הפתוח הזה שיצרתי בעצמי, שגורם לי לא לגלות לאף אחד מי אני, מה אני חושבת ומה אני מרגישה
ואני מרגישה
אני מרגישה הכל
וגם כשהכל רק עובד לידי אני מרגישה אותו
את ההכל הזה
פותח עוד פצעים
קטנים
הרבה זמן לא היה לי לילה רע, הרבה זמן הפצע הזה לא נפתח. פעם ידעתי להיות לבד
אני חושבת שגם היום אני יודעת
אבל פעם באמת הייתי לבד, ועכשיו אני לא
וזה פשוט יוצר עוד פצע פתוח - הלבד בביחד הזה
אני לא יכולה עם המתח הזה
הפגיעות הזו
חוסר הוודאות הזו
כל כך הרבה פצעים קטנים ואני לא נותנת להם להחלים
יש גם טוב יש גם טוב
יש
יש טוב
אני יודעת אותו
אני יודעת להרגיש אותו יכולה
להחזיק אותו, כשיש אותו
אבל כל עוד אני מרמה הפצעים פתוחים
גם כשלא רימיתי הפצעים פתוחים
אתה צריך ללמוד מה לעשות איתם
מתי להאכיל אותם ומתי להשקות אותם
איך לחיות איתם
זה בסוף תמיד עניין של הרגל עניין של אימון
אני פשוט לא חושבת שיש לי כוח
וכל כך קל לתת להם לגדול
ולבלוע אותך ולהקיא אותך החוצה
אבל אחרי כל כמה פעמים כאלה אני חוזרת לטפל בהם
ולהשקות אותם
וזה מרגיע אותי, עד שאני נהיית עצובה שוב
הלחץ הזה על הצוואר
אם הוא רק היה יורד קצת למטה
ומחזיק לי את הלב חזק כמו
שהוא מחזיק לי את הצוואר
(זה הכי אמיתי והכי נורא לקרוא את זה)