| 9/2010
נכון שאין לנו הוכחות שה' קיים, אבל היי - יש לנו ספר שאומר את זה
"הומר, אתה יודע למה אני נוצרי?", שואל פלנדר את הומר.
הומר חושב רגע ואז עונה - "כי ההורים שלך הכריחו אותך?".
מתוך משפחת סימפסון
היום בשיעור תנ"ך המורה אמרה לנו שכולנו בעצם בובות בידיו של ה'. אני חושב שאמירה כזאתי מקומה לו במקום מדעי כמו בית ספר. אבל האמת היא, שכל שיעור תנ"ך אני חושב שאני עומד להתפוצץ בחדש. זה פשוט מדהים אותי איך במאה ה-21, מלמדים במדינה שמתיימרת להיות מתקדמת, במוסד שמתיימר להיות מדעי, את קיומו של אלוהים ואת מעשיו כעובדות מדעיות. מדהים אותי איך אפשר לקחת ילדים ומכיתה ב' וללמד אותם רק צד אחד של המתרס, ובמשך שעות רבות להלל ולשבח את אלוהים בפניהם, ולהציג אותו כדבר מובן אליו. מטריף אותי איך לא נותנים לילד הזדמנות להחליט - אני רוצה להאמין באלוהים? אני לא רוצה להאמין באלוהים? מטריף איך במדינה חילונית, שלא נאמר במשטר האייתולות באיראן, ילד צריך לכתוב במבחן "אלוהים הוא כל יכול, הוא אל אוניברסלי..." וכולי. איך לא מנהלים דיון הגיוני, איך לא מטילים ספק?
עכשיו קמה ועולה הזעקה - "התנ"ך הוא הבסיס של העם שלנו, הוא הטקסט המכונן שלנו!". צודקים. אני בעד ללמד תורה בבתי הספר. זהו החומר הבסיסי של כל יהודי, ואף על פי שאני מוכן להתאבד ולא להסכים עם כמה מהדברים שכתובים שמה, יש בו כל כך הרבה מוסר השכל, מסורת והשראה. אבל עם זאת, יש לקבוע תוכנית לימודים חדשה, שתבקר חלקים בתנ"ך, שתעמיד בסימן שאלה את קיום אלוהים, שתנהל דיון אמיתי בשאלה הזאת. צריך להעמיד שתי דרכים בפני התלמיד - ללמוד את התנ"ך מבחינה דתית, ומבחינת אובייקטיביית, והוא יוכל לבחור בין שתיהן.
בארצות הברית, למשל, אסור בכלל ללמד על הברית החדשה בבתי הספר. המדיניות של ג'ורג' בוש הייתה לחשוף את התלמיד לכל הדעות - וזה דבר שאני תומך בו. אנחנו צריכים לנסח לעצמו כמה כללי ברזל, שאסור שמדינה חילונית במאה ה-21 תעבור עליהם: א. לא להציג את הדת כאמת ברורה מאליה. ב. לתמוך בדיון ביקורתי על החומר הנלמד. ג. לשמור על בית הספר מקום מדעי.
אני בעצמי, אגב, אתאיסט. אם תשאלו אדם דתי פשוט למה הוא מאמין באלוהים, הוא יתחיל להתחמק. אבל האמת היא שיש סיבה מאוד ברורה למה הוא מאמין באלוהים - ככה לימדו אותו. איזה הגיון יש מאחורי הקביעה הזאת, שמשרד החינוך ותוכנית הלימודים מצדדת בה, שאלוהים קיים? "אהמממ", הוא יתחיל לגמגם, "נכון שאין לנו הוכחות שה' קיים, אבל יש לנו ספר שאומר את זה". וזה כל העניין - צריך ללמד אותנו רק עובדות, וכמו שלא מספרים לנו בביטחון מלא על פיות וחדי קרן ומפלצות ספגטי ענקיות, אסור לספר בביטחון מלא על אלוהים.
"אבל מר לפלס, מה בדבר אלוהים?". "אין לי צורך בהיפותזה הזו",
אמר האסטרונום פייר סימון לפלס כאשר הסביר לנפוליאון את התאוריה שלו על היווצרות מערכת השמש.
מקווה לשמוע את הסכמתכם,
ההוא עם החולצה של לד זפלין.
| |
המגדיר למורות ארצנו
שלום לך שנכנסת לכאן בטעות תוך כדי חיפוש הבלוג של יואב, לך שנכנסת לכאן כשלחצת על "בלוג אקראי" בדף הראשי של ישראבלוג ולכם (אם אתם קיימים) אלו שנכנסו לכאן מיוזמתם. לכולנו יש דבר במשותף - כולנו עדיין בתוך הדכדוך העמוק אליו נכנסו בתאריך המקולל ההוא - הראשון לספטמבר (טפו טפו טפו חמסה חמסה חמסה לא עלינו). עוד פעם לפגוש את המורות המעצבנות, כל אחת יותר מוזרה ומעצבנת מהשנייה. כדי שהשנה תוכלו לזהות מורה חדשה כשאתם רואים אותה, אני מגיש לכם ברגע חגיגי זה את המגדיר למורות ארצנו. קריאה מהנה, אם אהבתם תשאירו תגובה, אם ממש אהבתם תמליצו, אם לא אהבתם תפתחו בלוג נאצה אכזרי, זה יפרסם אותי ברמות.
א. המורה החדשה
ממשפחת הצעירות, סדרת התמימות תת סדרת
ה"באתי-להיות-חברה-שלכם-לא-מורה-שלכם". מזוהות בבגדים עדכניים, לעיתים מעט
ילדותיים, הרבה דפי יצירה ביד והמון מוטיבציה ללמד. היא צעירה, עכשיו גמרה
את לימודי ההוראה, אתם הכיתה הראשונה שלה, והיא לא ממש מבינה את כללי
המשחק. היא מגיעה לשיעור הראשון עם מוטיבציה של מורעל גולני, חמושה בעבודות
יצירה ועוד דברים מושקעים שטרחה עליהם שעות. היא מכריזה שהיא מורה פתוחה,
שאתם יכולים לאכול בשיעורים שלה ולשבת איפה שאתם רוצים. היא נחמדה לכולם
ומצהירה שהיא לא מאמינה בענישה או בציונים. אבל מהר מאוד היא מגלה שהמצב שונה, והתלמידים מנצלים לרעה את הנחמדות שלה. אחרי חודשיים היא מגלה סימני ייאוש, כשהיא רואה את הכיתה מזלזלת בה בגלל הגישה שלה. היא מתחילה לסטות מהתוכנית המקורית שלה, נותנת עונש פה, ציון שם. היא גומרת את השנה מאוכזבת וכועסת. ככל שהשנים עוברת המורה חדורת המוטיבציה הופכת להיות מורה ממורמרת ועצבנית. תוך חמש עד שש שנים היא הופכת למורה המכונה "העצבנית" באופן סופי.
ב. העצבנית
ממשפחת העצבניות, סדרת הנירוטיות, תת סדרת המוציאת-את-העצבים-על-הבעל-עלינו. מזוהות בבגדים שחורים, סיגריה תמידית ביד, וקול צרוד משנים של עישון וצעקות. היא נכנסת לכיתה עצבנית, ולמה לא? היא לא מצאה חנייה בכל העיר וכשכבר חנתה בקיבני-אוחתו שרטה את האוטו. היא גילתה אתמול שהבעל שלה בוגד בה, כל הלילה עבר עליה בהתעוררות לקול הבכי של ילדתה הקטנה והמעצבנת, הבת הגדולה עזבה את הבית עם ערס לפני שבועיים ולא צילצלה ובנוסף להכל היא צריכה לבוא וללמד כיתת ילדים שלא מגלים כל עניין במה שהיא אומרת, תמורת משכורת שמביישת הומלסים. לה זה נראה ברור מאליו, אבל לנו, שהיא נחתה עלינו פתאום והתחילה לצעוק ולתת שיעורי בית זה לא כל כך ברור.
"העצבנית" נוטה לעשות עניין מכל דבר קטן, ואפילו המנהלת אמרה לה שתפסיק להציף לה את החדר בילדים שחיטטו באף במהלך השיעור. היא מחזיקה את הכיתה קצר, צועקת בלי סיבה, ובאופן כללי מוציאה את העצבים שלה על התלמידים. בהפסקות היא מתבודדת מכל המורים וניתן למצוא אותה בשיעור בקצה בית הספר, אפופת עשן סיגריות.
ג. המורה שאף אחד לא שם עליה
ממשפחת המסכנות, סדרת המושפלות, תת סדרת הכאפות. מזוהה בחזות עלובה, מבט תמידי שמאותת שהיא על סף דמעות וירידות מצד שאר צוות בית הספר. לא מספיק שהמנהלת חשה עליה, הוועדה הפדגוגית הורידה אותה לכיתות הנמוכות בבית הספר והמורות של הכיתות הגבוהות מתייחסות אליה כאל נחותה, גם לתלמידים לא ממש איכפת ממנה. היא מביאה בכל שיעור את אותם דפי הצביעה הנושנים, וכבר התייאשה מלנסות לעשות משהו עם הכיתה. הילדים צוחקים עליה בפנים והיא משלימה עם זה. אמנם היא הבסיס לרוב הצחוקים בהפסקות, ועל הדמות שלה יש גרפיטי בכל תא שירותים אפשרי (כולל שירותי המורים) - אבל האמת היא שהיא פשוט מיסכנה, וכל זה בשביל כזאת משכורת.
המשך (אולי) יבוא בפוסט הבא.
| |
ההתמכרות הנוראה מכולן
*אם אתם קוראים כאן, תגיבו. הדעה שלכם חשובה לי, אני אשמח לשמוע רעיונות לפוסטים, עצות וכאלה ולדבר איתכם. אם אהבתם את הפוסט, אני אשמח אם תמליצו עליו, רק אם אתם רוצים או אם תקשרו אליו. ועכשיו לפוסט*
יש הרבה התמכרויות נוראות בעולם הזה. סמים, אלכוהול, ג'אנק פוד ופצפצים. אבל התמכרות אחת נוראה יותר מכל השאר. קטלנית יותר, מסוכנת יותר, ערמומית יותר. כמעט כל משפחה ישראלית לוקה בה. מרגע שהתחלת - אין דרך חזרה. אם יום אחד מדינת ישראל תקרוס כלכלית, אם יום אחד העולם יושמד, אם יום אחד המשפחה שלי תפשוט רגל (ובחיי שהיום הזה קרוב) - זה יהיה בגללם, ואך ורק בגללם - המבצעים.
תודו בזה, תקומו ותתוודו - כולכם מכורים. נכנסתם לסופר כדי לקנות חלב, אבל אז אתם רואים שהלחם במבצע של שניים במחיר אחד, והשלישי חינם בקניית 10 מוצרים. אתם עושים את עצמכם כאילו חישבתם את זה וזה יוצא נבון כלכלית, אבל אז אתם מוצאים את עצמכם עם עשר שטויות הזויות שאתם לא צריכים. ואז אתם מגלים שאם רק תחליפו את הצפצפה שלקחתם בצפצפה מדגם 2010 תוכלו לקבל במתנה... וזה יכול להימשך ככה שנים. מירידה לסופר לקנות חלב אתם חוזרים הביתה אם עם 2 מכונות כביסה, אופנוע מרוצים ועשרה גמדים מפלסטיק לגינה. ואתם גרים בקומה 20!
אבל אם אתם חושבים שמצב שלכם קשה, אתם כנראה לא מכירים את אבא ואמא שלי. הם פשוט לא עומדים בפני ארבעת האותיות האלה - מ ב צ ע. זה משהו פסיכולגי, בטוח.
אמא שלי קונה את כל הדברים הלא קשורים בעליל אלינו ואל חיינו, אלא שהקשר שלהם ושל הצרכים שלנו שואפים לאפס. 2 מצנחים נפתחים ב-1200 ש"ח? ברור, היא ואבא תמיד חלמו על ספורט אתגרי. 4 מדיחי כלים במחיר 2? ברור, תמיד טוב שיש כמה ספייר למקרה שהמדיח מתקלקל. אורניום גרעיני בדיל שחבל"ז בזב"ז מסוחר נשק רוסי? ברור, אמא תמיד חלמה להיות מעצמה גרעינית כשהיא תהיה גדולה!
אבל אצל אבא זה אפילו יותר גרוע. אמא קונה מוצרים מטומטמים, אבל במבצעים אמיתיים. היא עושה כאילו היא עשתה עסקה טובה. אבא הוא המקרה הסופני של התמכרות המבצעים. לא רק שאבא קונה מוצרים לא ריאליים ומטומטמים, הוא גם לא קונה אותם במבצעים אמיתיים, אלא בכל מיני דילי קאץ'. הוא קונה כל מה שכתוב עליו "מבצע", וזה כבר ממש מסוכן. נסו אתם להתקשר לגן החיות ולנסות להסביר להם שאבא לא באמת התכוון לקנות את ה-30 נמרים שוכבים לנו עכשיו בסלון במחירי שיא בדיל פצצות.
בשבוע הספר אבא תמיד נזכר שהוא חובב ספרות מאז ומתמיד, וקונה עשרות ספרי שירה נוראיים במחירים מופקעים, רק כי זה "במצבע". ועד עכשיו אנחנו חתומים על עשרות חבילות דיל נהדרות של אורנג' שתמיד מסתכמות במינוס בבנק.
טוב, האינטרנט הזה כחלק מחבילת המבצע המדהימה שאבא קנה לא עובד בשעות אי זוגיות, אז פרשתי להרגיע את הנמרים. איה, לא ביד! גדמסדמבלדלגנבדךחגנה.ךלחיל
| |
לדף הקודם
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
