את תמיד תעמדי מאחורי..
אחרי כל צעד שאני יעשה לעבר המטבח את תיהיה שם..
אחרי כל מחשבה שאני יעיז לחשוב את תיהי גם שם תנסי לשכנע אותי ללכת בדרכך..
ואני האשמה.. איך מכל העיניין של לקחת אחריות על החיים שלי, אני שוב מאבדת את הכח?!
ובשביל מי?! בשבילך.. בשביל משו שאני יצרתי..
רוצה להרגיש חזקה בלעדייך, בזכות עצמי, בזכות מי שאני ולא בזכות מה שאני אוכלת..
רוצה להרגיש שאני אחראית לחיים שלי לא רק כי את בראש שלי אומרת לי מה לאכול או מה לא..
יותר נכון לא עוצרת אותי לאכול אבל יושבת לי חזק על הלב אחרי זה..
רוצה להרגיש חופשיה לאהוב את הגוף שלי.. אבל זה לא יקרה..
גם כשאני יגיע למשקל יעד, זה לא יקרה..
אני אולי לא יאכל אבל אני ימשיך להאכיל אותך.. באומללות שלי, ברעב שאוכל אותי.. בתחושוות המירמור..
את תמשיכי להתקיים בתוכי גם כשאני בקושי יצליח להתקיים, אני מגדלת אותך בתוכי..
אין לי את הכח לעמוד מולך ולהתנגד לך..
נסיתי.. עליתי במשקל, אכלתי מכל העולה על הדעת, הקאתי, שלשלתי, רציתי למות..
הפחד הזה להשמין הכל בחזרה.. לחזור להיות הילדה הבלתי נראת שהייתי ...
הילדה עם האופי הכי טוב בעולם אבל שאף אחד לא יעיז להתחיל איתה כי היא ענקית..
את קושרת אותי אלייך בזכות הפחד הזה.. את יודעת שאני צריכה אותך..=\
הילדה החזקה שעומדת על שלה מזמן נעלמה..
במקומה עומדת עכשיו ילדה אומללה ושטחית שהדבר היחיד שמאכיל אותה הוא הרצון להיות יפה..
לעמוד בסטנדרטים של החברה, לאהוב את עצמה ושיאהבו אותה..
אבל היא לא תשיג את זה.. אני לא אשיג את זה..
כל עוד אני לא יאהב את עצמי...
