איך אפשר לחגוג את יום המשפחה וליהנות ממנו אם אין לך משפחה?
כלומר יש לי משפחה. אף אחד לא מת (חוץ משתי סבתות ואבא של אמא שלי) אבל אני מתכוונת שמחר כולם יהיו עסוקים ואף אחד לא באמת יזכור את היום הזה.
כשאני חושבת על זה עכשיו לעומק אף פעם לא התייחסנו באמת ליום הזה שניקרא ' יום המשפחה', שבו כיביכול כול המשפחה צריכה או אמורה להיות מלוכדת לפחות ליום אחד ולהיות יחד באמת. אף פעם לא באמת היינו משפחה אחת מלוכדת ושמחה. או לפחות לא כמו שרציתי שתהיה.
אולי פעם היינו כאלה , אבל עכשיו...
עכשיו זה פשוט נעלם. אני לא מרגישה יותר כמו משפחה אמיתית וממש רע לי איפה שאני נמצאת כרגע. לא ממש טוב לי עם המצב הזה בבית.
וגם אם אנחנו ביחד, אנחנו לא. כבר לא. ניסיתי כמה פעמיים ללכד אותנו יחד אבל גם כשעשיתי את זה לא הרגשתי את מה שהרגשתי פעם. לאן זה נעלם? איפה הביחד? איפה המשפחה השמחה והמאושרת שהיינו פעם?
אני מניחה שפשוט התבגרתי, וכול אחד מצא את מקומו ועיסוקו בעולם, כול אחד פנה לדרך אחרת , וקצת שכחנו, כול אחד מאיתנו מה זאת משפחה. מזה להיות יחד. להיות משפחה.
ולכן 'יום המשפחה' פשוט יעבור כעוד יום שגרתי ורגיל ולא משמעותי בעיני אף אחד מאיתנו.
אז למה זה בכול זאת מפריע לי כול כך?
ולמה אני מרגישה כול כך לבד כרגע? אני באמת מרגישה ככה ואני לא ממש אוהבת את זה.
ונמאס לי לסתור את עצמי כול הזמן.
אני רוצה פעם אחת לדעת מה אני רוצה ולדעת מי אני ומה אני רוצה מעצמי!
לא רוצה לחיות באי בוודאות ולא לדעת מה נכון ומה לא.
אני רוצה לדעת מה קורה סביבי ולהיות החלטית לשם שינוי ולא להתלבט כול כך הרבה.
ולשם שינוי: מתי אוכל לחיות אי פעם בלי דאגות על הראש?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
