עברתי בשבוע הזה כול כך הרבה דברים שטלטלו אותי מקצה אחד לשני.
הוצפתי במלא רגשות שמעולם לא חשבתי שאוכל להרגיש שוב.
המון אהבה ותמיכה ועידוד והבטחה שהכול יהיה בסדר אם אני רק אתחיל להאמין בעצמי ולשנות גישה לחיים.
תיראו,
כול האהבה הזאת שלכם היא... זרה לי. לא מוכרה.
אני לא רגילה שאנשים נאבקים עליי ונילחמים כדי להשאיר אותי שפויה.
ובמקום להתמודד ולשמוח אני מרגישה אבודה. אני לא מצליחה להתמודד עם כמות כזאת של אהבה ותמיכה מצידכם.
אני בכוונה לא מזכירה 3 בלוגרים. הם יודעים טוב מאוד מיהם.
שבזכותם אני חושבת שאני סוף סוף מתחילה לחזור ולהאמין בעצמי ואולי גם להאמין ב...אהבה שוב?
אתם לגמרה משנים אותי ולטובה אני חייבת לציין.
אבל בגלל שהמוח שלי לא רגיל לכול המצב הזה הוא צועק '' לא! זה סיוט! אל תאמיני! הכול יגמר ברגע שתתעוררי ותגלי שכול הטוב הזה היה רק חלום''.
אז כן. אני מתנדנדת בין המחשבה שכול הטוב הזה הוא סיוט לבין שכול הטוב הוא פשוט תקווה חדשה כדי להציל אותי מהאפלה שאליה נפלתי.
ואתמול פשוט התפרקתי כשחשבתי שאני מדמיינת, ושזה הכול פשוט טוב מכדי להיות אמיתי.
ואני מנסה להאמין שאתם בעדי ורוצים רק בטובתי אבל... זה לא פשוט בשבילי להתחיל להאמין שזה באמת נכון.
ואני לא יודעת מה לעשות עם כול הרגשות האלה.
הם נורא מבלבלים אותי ואני פשוט מרגישה שאני נופלת ונופלת ואני לא יודעת מתי אגיע לסוף.
אתם נהדרים באמת. כול אחד ואחד מכם בדרך המיוחדת שלו כמובן לשכנע אותי לעודד ולשמח.
אני פשוט מקווה שאני לא טועה בהרגשות שלי לגביכם.
כי אני לא אוהבת לטעות באנשים.
ואתם פשוט נותנים לי... סוג של...
תקווה?
אז האם אני בסיוט או בחלום טוב שכולו תקווה?
וזה השיר ששמעתי אתמול שגרם לי להתפרק ופשוט לבכות. כי באמת הרגשתי אבודה ולא ידעתי איך להכיל או להתמודד עם כול מה שהרגשתי בפנים עמוק בלב שלי. בלב האפל אך המאוד מבולבל שלי שלא מבין מה קורה או מתחיל לקרות סביבו
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
