מאיפה אני אתחיל?
כול כך הרבה שינויים שלא נחוציים!!
נתחיל בזה ש... כן, זוכרים שאמרתי שאני נגד טלפונים מסך מגע בטענה שכולם תקועים בהם ולא מתייחסים לסביבה בה הם חיים?
אז הלכתי היום לתקן את הטלפון שלי סמסונג Z 240 וובחנות... טוב...
הלכתי עם אימא שלי ואז היא והמוכר שכנעו אותי בכוח להחליף נייד.
המוכר אמר שלא שווה לי לתקן את הנייד שלי ואני עמדתי שם וכמעט בכיתי!!
היה לי את הנייד הזה כמעט 4 שנים אם אני לא טועה מהתיכון של כיתה ט' עד עכשיו 2014.
ולא רציתי להחליף גם כשהוא נתן לי טלפון חדש.
ואני לא יודעת איך זה קרה ולמה הם הצליחו לשכנע אותי אבל החלפתי בלית ברירה ובאי נעימות לגאלאקסי 2.
וביניתיים הראש שלי תקוע בו, הוא גורם לי לתסכולים ובעיקר כאב ראש.
אני מרגישה שנכנעתי בקרב למול כולם שכבר התייאשו ממני ורצו שאני אחליף את הנייד לטלפון מגע (גם לכם יש חלק בזה. כן U.U)
הצלחתי איכשהו להסתדר אבל אני מרגישה שהזמן עף כמו טיל כשאני בטלפון הזה.
ואני עצובה ומתוסכלת מאוד שהחלפתי את הנייד הפשוט שלי לטלפון מסך מגע!
רציתי ואני עדיין רוצה להרוס ולשבור אותו!!!!
אני שונאת אותו!!!!
עכשיו אני אהיה תקועה בו 24 שעות רק כדי להבין את כול השאר!!!
הוא גורם לי לעצבנות ולא מתחשק לי לקרוא או לכתוב.
טלפון ארור!!!! >.<
ההורים אמרו שאני אתרגל אבל זה רק מכעיס אותי!!!
לא יודעת איך נתתי למוכר ולאימא שלי לשכנע אותי להחליף טלפון!!
אז עכשיו אני כולם! לעזאזל עם זה!!!
ואימא שלי אומרת שחייבםי להתקדם.
למה? אפשר גם להישאר מאחור זה לא רע.
יש גם את החדר שלי שהעדפתי כמו שהיה לפני השינוי וזה לא הפריע לי עד שההורים לחצו ובסוף בגללם שיניתי את החדר שלי.
ועכשיו בגללם החלפתי את הנייד שלי בניגוד לרצוני >.<
גם את הכלבה שלי החלפתי בכלבה אחרת אחרי שבועיים!!
בקיצור כול שינוי שלא היה נחוץ לי הגיע רק בגללם שהם רצו את זה יותר ממני.
הם רצו שאני אביא כלבה חדשה,
שאני אשנה את החדר
ואחליף נייד
לכול אלה התנגדתי בתוקף! ובגללם זה פשוט קרה.
לא רציתי כלבה חדשה ( אבל זה היה כדי להוציא אותי מהדיכאון שלי)
לא רציתי לשנות את החדר (אבל הרהיטים כבר עמדו להישבר)
ולא רציתי נייד חדש (אבל כבר לא הייתה ברירה והם לחצו).
אני שונאת שינויים!!!! ועוד יותר כשהם לא באים ממני! שכופים אותם עלי בניגוד לרצוני!!!
אז עכשיו הראש שלי יהיה תחוב כול היום בנייד הזה בניסיון להבין וללמוד אותו
* ואני לא רוצה לשמוע תרועות וצהלות שמחה זה ברור!?!?*
הדברים הטובים:
יצא ספר שני ליצורים יפהפיים שניקרא אפלה יפהפייה מאת קאמי גרסיה ומרגרט סטוהל.
אז למי שחיכה במשך... מאה שנה לספר השני יכול לפתוח בצהלות, לרוץ לחנויות, לקנות את הספר, לחזור הביתה בחיוך ולפתוח שפנייה ביחד עם חברים!
הספר השני שקניתי הוא מיועדים- ספר חדש שיצא מאת אליסון נואל שכתבה את סדרת ספרי בני האלמוות.
אני כועסת עליה מאוד!! כי במקום להוציא את הספר החמישי בסדרה שניקרא כוכב לילה , היא מוציאה את הספר הזה!!! ואני כבר מחכה המון זמן לספר החמישי בסדרה!!!! >.<
והספר השלישי שקניתי הוא השלישי בסדרת האקדמיה לערפדים של רישל מיד שניקרא נשיקת צללים.
זה הדבר היחידי שהעלה בי חיוך אחרי אתמול שהיה בדאון רציני!!
כי המדריך שלי כיסח את כולנו בצעקות, משום שלפני השיעור הוא רב עם מדריך ונתן לזה להשפיע עליו ואז בשיעור שלנו הוא הוציא הכול עלינו וגם אם ניסיתי לירכב כמו שצריך זה עדיין לא הספיק והוא היה ממש עצבני וזה היה ממש לא כייף לרכב ככה.
ואני אני לא מצליחה לשלוט במשהו שאין לי עליו שליטה.
אני מדברת על ההורים שלי-
אימא שלי נפלה לפני 3 שבועות במדרגות וחטפה בראש וברגל.
הראש עבר אבל הרגל שלה לא עברה וכול ערב היא יושבת ומתפתלת מכאבים והיא כבר ניסתה הכול!!! כדורים משחות וכלום לא עוזר!!!!
ואבא שלי חולה. יש לו שפעת והוא לא מפסיק להשתעל
ואז נבהלתי והתחלתי לבכות.
הייתי צריכה להיות חזקה וניסיתי להישאר חיובית ואופטימית אבל אתמול חציתי את הקו האדום של עצמי ונישברתי. לא יכולתי יותר לשקר לעצמי שהכול בסדר. שזה לא מפריע לי.
לא הפסקתי לבכות והרגשתי ממש רע. ממש רע.
זה לא היה בשליטה שלי וגם עכשיו לא.
זה לא תלוי בי. נכון. אבל אני מרגישה שאני אחראית על שניהם.
ואני כבר לא יכולה יותר לראות את זה. זה עושה לי רע בלב לראות אותם סובלים.
אימא שלי כול הזמן אומרת שאני אנוכית, אגואיסטית שחושבת על עעצמה
ואתמולך כשבכיתי בגללם, זה אומר שאני אנוכית?
בכיתי כי דאגתי להם! נבהלתי שאיבדתי שליטה במשהו שלא תלוי בי.
אני רק מקווה שהם יהיו בסדר.
הדבר הטוב השני הוא שחידשתי את הקשר אתמול עם אחותו של החבר הראשון שלי מלפני 7 שנים!
התחלנו לדבר שוב ולקחתי את המייל של שניהם.
אני הולכת לכתוב לטום את המכתב (כשאני אתאפס על עצמי מחדש אחרי הדאון)
והוא פנוי וגם9 התגבר על הביישנות שלו! זה שימח אותי לשמוע את אז.
אז חשבתי שאולי אני אנסה שוב לחדש את הקשר איתו ונראה מה יצא מזה.
הוא בצבא עכשיו, אז אולי משהו בצבא חיזק משהו אצלו.
אני גם חושבת שאני והוא זה קשר מפוספס שהיה יכול לעבוד.
אני אשלח לו מייל וגם את המכתתב ונקווה לטוב.
פיו *אנחת רווחה*
כול כך הרבה דברים רגשיים ביומיים זה פשוט יותר מדיי ללה הקטן והעדין שלי *-*
זה שיש לי טלפון כמו של כולם עכשיו, מרגיש לי שאני כבר לא אני יותר.
שאני כמו כולם?
לעזאזל!!!!!!! >.<
וזה הטלפון החדש שלי שאני שונאת!!! ><
בכללי אני שונאת את החיים שלי!!
כלומר אין מצב שאלוהים ייתן לי להרגיש טוב! כי משהו רע תמיד יכול לבוא ולהרוס! תמיד!
השבוע התחיל טוב ופשוט נהרס!!
אין לי כוחות נפשיים יותר להתמודד עם כול הדברים הנפשיים שקורים לי בבת אחת.
מאז 2012 לא הרגשתי רע כול כך במקום האפל. הרגשתי ממש שליומיים חזרתי למקום האפל והבודד ב2012.
נמאס לי!!!!!!
הלוואי שהכול יקבל שוב איזון!!!
אני מותשת ;.;
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
