זה התחיל בכך שנישארתי בבית ולא הלכתי לחווה (נישארתי עד מאוחר כדי לכתוב את פרק 13 של הספר שלי) והמשיך בכך שחשבתי שהטלפון שלי לא בסדר כי לא קיבלתי שום הודעות מאף אחד בווצאפ וגם לא קיבלתי שום עידכונים באווי נט ( ומאז שהורדתי את האפליקציה, תמיד קיבלתי עידכונים על כול דבר ועל כול התרחשות).
חשבתי שאולי לא היה משהו מיוחד אז המשכתי לחכות. וכלום. לא קיבלתי כלום במשך יום שלם! לא עידכונים ולא הודעות בווצאפ.
זה היה יום ממש רגוע בלי שום הודעות וכבר פחדתי שקרה משהו לטלפון שלי.
ולרגע שמחתי שהיה לי סוף סוף שקט בנייד ואף אחד לא מעצבן ואין צליל קבלת הודעה או עידכון.
והלכתי לישון בתחושה רגועה ושקטה.
לשם שינוי , אין הודעות למשך יום שלם.
יום חמישי-סערה בתוך הנייד
ביום הזה , כבר התחלתי לקבל את העידכון הראשון של אווי נט ועדיין לא קיבלתי הודעות בווצאפ. אז נשמתי לרווחה שלפחות האפליקציה בסדר והיא לא התקלקלה או משהו.
ואז פחדתי שהווצאפ לא בסדר ושאולי מנסים לשלוח לי הודעה וזה לא נותן או מקבל. אז פחדתי שמשהו קרה.
ואחרי הצהריים הלכתי לסדר את עצמי ועשיתי פנים וציפורניים ושיער ומאותו הרגע שהלכתי ועד שחזרתי פתאום שלושה חברים בווצאפ קמו לתחיה ומהרגע שחזרתי שזה היה שש בערך עד עשר בערב הייתי רק בשיחות בווצאפ וההודעות לא הפסיקו להגיע! חשבתי שאני משתגעת! לא נחתי לרגע ולא נשמתי ורציתי שהם יסתמו את הפה ויישרפו ויניחו לי.
הודעה אחת אחרי השנייה וכאן כבר התחלתי להרגיש שידו של אלוהים , נחה על הנייד שלי.
שימו לב-
ביום רביעי הוא נתן לי שקט מוחלט מהודעות ועידכונים , למשך יום שלם (כי בשלישי היה לי לילה זוועתי גם מבחינת הכתיבה) ופתאום בחמישי , הוא מחזיר את העידכונים וההודעות שהוא לא נתן לי ביום רביעי.
וכבר הייתי עייפה וגם לא קראתי בספר באף שעה של היום באותו היום ורציתי לקרוא אבל כולם התנפלו עליי ולא נתנו לי שקט ורק לקראת עשר , סערת העידכונים של ווי נט וההודעות בווצאפ נרגעו וכולם סתמו את הפה.
יום שישי- מבחן מסכם
אחרי שאלוהים טלטל אותי בין שקט מוחלט לסערה טורפת מוח שכמעט גרמה לי להשתגע ולבכות , הגיע יום שישי והרגשתי שהוא בוחן אותי.
שאלוהים בחן אותי .
יום שישי זה היה כאילו מבחן ופרס.
יצאתי לסדנת הכתיבת בתל אביב בלי גשם. וגם לא הרגשתי הכי טוב (כן. לצערי קיבלתי וזה כנראה מה שגרם להרגשה הנוראית שלי בבוקר).
ובמשך היום קיבלתי עידכונים בווי נט ושום ווצאפ. פתאום, כולם שתקו ולא שלחו הודעות.
והמבחן היה כשחזרתי.
בדרך מהסדנה לא היה גשם אבל בזמן שנסעתי באוטובוס בחזרה הביתה, התחיל מבול ומזל שהייתה לי מטרייה! אלוהים בחן אותי!
נכון, אני לא עשויה מסוכר ונכון,\ הייתה לי מטריה והשתמשתי בה ועדיין... אני לא אוהבת ללכת בגשם. אני מעדיפה להישאר בבית כשיש גשם.
בכול מקרה הגעתי הביתה והלכתי עשר דקות בגשם עד הבית שלי.
כשהגעתי הביתה , הרגשתי שהמבחן של אלוהים הסתיים.
שהוא בחן אותי אם אני ממסוגלת להיות בחוץ וללכת בגשם גם אם אני שונאת את זה.
והפרס היה שהוא שוב נתן לי שקט! כמו ביום רביעי.
מהצהריים ועד עכשיו לא היו שום עידכונים בווי נט וגם לא היו שום הודעות בווצאפ.
פתאום כולם שתקו. מה קרה אלוהים?.
וחשבתי לעצמי מה לעזאזל אלוהים מנסה לעשות!? לשגע אותי!? להטריף אותי!?
יומיים אני תחת עין בוחנת של שקט וסערה וביום שישי מגיע המבחן הסופי- אם אצליח לצאת החוצה וללכת בגשם וגם לחזור בגשם הוא יסתום לכול אנשי הקשר בווצאפ את הפה ויחזיר לי את השקט שהיה לי ביום רביעי וגם לא ישלח עידכונים לגבי המצב במדינה בווי נט.
בקיצור אני חושבת שעברתי את המבחן בהצלחה.
כי אם לא הייתי עוברת ,\ כולם שוב היו משגעים אותי ללא הפסקה ולא נותנים לי רגע אחד של שקט.
אז מי אמר שאלוהים לא נמצא איתנו בכול רגע?
הוא ועוד איך נמצא! נמצא וגם בוחן! בכול רגע! בכול דקה! בכול שעה! ומחליט איך יראו החיים שלנו ואיך הם ינהלו אותנו.
מי בכלל חשב שידו תנחת דווקא על הנייד שלי?
ולמה דווקא עכשיו?
למה הוא בחן אותי? מה הייתה המטרה?
לא משנה מה הייתה המטרה-
עברתי את המבחן וקיבלתי בחזרה את השקט שלי מיום רביעי!
אז אני מקווה שאתה מרוצה אלוהים ושלא תעז להתעסק איתי שוב או לגעת בנייד שלי ולשגע אותי. אני מספיק ברורה!?
ועכשיו , ברשותך, הלכתי לכתוב את פרק 15 של הספר שלי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
