אחרי יום של שכחה וטירוף, ושנאה עצמית על כך שלא ידעתי מה קורה איתי, מה אני מרגישה וחושבת,
ואחרי שינה ממש טובה בלילה של 11 שעות (הלתי לישון ב1:20 וקמתי ב12 בצהריים).
אני מתחילה להרגיש שאני חוזרת להתייצב.
חוזרת לקרקע יציבה של מחשבות ורגשות.
עשיתי מקלחת בוקר, ובערב אני נפגשת עם חברה שלי בקניון איילון בשמונה לחגוג את היומולדת שהייתה לי ביום שני.
אני מתחילה להרגיש שהראש שלי מתייצב ואני שוב מרגישה דברים וחושבת מחשבות.
הפוסט הזה, הצהריים, הרבה יותר רגוע ושקט מהפוסט הסוער והמבולבל של אתמול.
אני לא אוהבת לעשות פוסטים כאלה שאני לא יודעת מה אני כותבת בהם, ושהמחשבות והרגשות לא שותפים להם.
אני אוהבת לדעת מה אני כותבת ותוך כדי מה אני חושבת ומה אני מרגישה.
כי לכתוב פוסט כמו אתמול זה כאילו לכתוב מתוך היותי זומבי נסערת וכועסת ומבולבלת.
עכשיו אני מנסה להתייצב ולחזור לקרקע יציבה ומציאותית שאני יודעת מה קורה איתי, מה אני כותבת, מה אני מרגישה ומה אני חושבת.
אנוח עוד קצת לאיזה שעתיים ואז אקום ואתארגן למפגש עם החברה.
אני רוצה לחיות שוב ולנשום.
לא להרגיש מבולבלת ונסערת.
זה לא מתאים לי מצב כזה.
מצב כזה הוא מפחיד.
אז עכשיו , אני יודעת מה אני כותבת, מה אני מרגישה ומה אני חושבת.
אני גם רואה מה אני כותבת והמילים לא חומקות מהאצבעות שלי כמו אתמול
לא יודעת אם הייתי עייפה אתמול . אני כמעט בטוחה שזאת המכה בראש שעשתה לי את כול הבלאגן אתמול.
אבל הי!
אני חזקה נפשית וגם גופנית!
גם המשבר הזה לא ישבור אותי!
אז אני אפול , אחשוש לעצמי ולחיים שלי, אלך לישון כמו שצריך, ואקום כמו חדשה בחזרה על הרגליים!
זה הרי השיעור שכולנו צריכים ללמוד לא?
ליפול ולקום שוב על הרגליים!
עריכה-
אני רואה שאנשים נכנסים לבלוג שלי ויש התקהלות סביב הפוסט של החרדות שלי שהגיע עכשיו ל71 תגובות ונכנס לפוסטים החמים.
זה בסדר.
אני שמחה שיש כאן עוד אנשים שנכנסים ומתעניינים.
אז כדי שיהיה לכם יותר קל להגיב, ואם יש לכם משהו להוסיף או להגיד, אני מניחה כאן את הקישור לפוסט החם הזה-
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=711720&blogcode=14398974
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
