עושה רושם שישראל עוברת מעין רנסאנס אוטיסטי בחודשים האחרונים. זה התחיל מסדרת כתבות בוואלה!בריאות, המשיך בעוד עיתונים אחרים, אח"כ באה גם "פלפלים צהובים"... לאחרונה אפילו התפרסמה כתבה בוואלה!חדשות על ילד א"ס בגיל 12 שלומד אסטרופיזיקה ברמת דוקטורט ומתעסק עם בעיות שהוא עשוי לזכות בנובל על פתרונן. באופן מאוד מפתיע, דווקא בוואלה! התיחסו לסיפור בהרבה יותר הערכה כלפי הילד לעומת "ישראל היום", בו נתנו דגש יותר גדול יחסית (שליש מהכתבה בערך) לקשיים של הילד. מאחר והפסקתי לקרוא את "הארץ" אני לא יודע אם הסיפור התפרסם שם או לא, אבל אני כן יכול לדמיין איך הסיפור היה נראה שם: מלא בהתייחסות לילד כאל מסכן, שהאינטלקט יוצא-הדופן שלו פשוט לא מצליח לחפות על הקשיים היומיומיים בגידולו.
מה שבעיקר חורה לי בכל הסיפור הוא קולם של האוטיסטים עצמם שלא מגיע מספיק לקדמת הבמה. לרוב שומעים על מומחים שמסבירים מאיפה אוטיזם נובע והורים שמתלוננים בעיקר על הקשיים ואומרים שהילדים שלהם "מקסימים" (מה שכל קורא כבר השכיל לקרוא כ"יכול להיות גרוע יותר ואני מנסה לנחם את עצמי כאן, והתפקיד שלכם הוא להתייחס בהערצה, לצקצק בלשון ולהודות שהילד שלכם לא נדפק כמו שלי"). אני יכול להזכיר ארבעה ראיונות שנעשו עם האוטיסטים עצמם: אחד של "ישראל היום" עם רוני גינוסר, שבו היא התבטאה יפה מאוד והוצגה באור מחמיא; אחד של "7 ימים" עם נשיא אגודת הנכים של ארה"ב (אם אני זוכר נכון את התואר; את השם לצערי אינני זוכר), שהוצג באור מחמיא אף יותר יחד עם תמצות מעניין של הויכוח בין תומכי "ריפוי" האוטיזם (קרובים לבעלי LFA) למקבלי האוטיזם כמו שהוא (א"סים ובעלי HFA); ראיון קצר עם א"ס שהתקבל להיי-טק, שנתן בעיקר דגש על יכולותיו של המרואיין; וכתבה בעיתון "הארץ", בו הציגו מספר ילדים עם אספרגר והתייחסו דווקא לעדותם של הילדים הקטנים יותר שעוד סובלים כאל ה"אמת". (למען ההגינות, הייתה להם עוד כתבה לפני כמה שנים על אנשים שלא רוצים "להירפא" ורואים באוטיזם "דרך חיים", אך אותה לא טרחתי לקרוא ואני בספק אם הגישה שלה הייתה שונה בהרבה.)
לפעמים אני תוהה מה היה קורה אילו אני הייתי נכנס לבית האח הגדול. עם ההבנה הלוקה שלי בקודים חברתיים סביר להניח שהייתי מודח מהר מאוד, אבל לפחות עד אז הייתי מנסה לקדם אג'נדות שונות, כמו רם (רק עם דגש פחות חזק - רם יצא מהבית וזכה בעיקר לתדמית של טרחן), וביניהן הייתי טורח להסביר שאוטיזם זה לא מה שרואים כל הזמן בטלוויזיה. זה לא רק (ולמעשה בד"כ לא) הילד הממלמל לעצמו שדופק את הראש בקיר ובוכה בלי הסבר - היום, ויותר מבעבר, זה הגאון שמצליח לפתח אפליקציה שמקשרת את הסמארט פון לכל לווין בעולם, הבלשן שמגלה את הקשר ההיסטורי בין יפנית לקוריאנית, או סתם המרצה של הבת שלך או אפילו הבחור הנחמד שיוצא איתה. אוטיסט היום יכול להיות הכל (טוב, אולי חוץ משחקן). מצד שני, אני בספק אם זה באמת היה עוזר - יכול להיות שכבר שכחתם, אבל בעונה הקודמת היה מתמודד בשם בנצי שני שסבל מתסמונת טורט, והוא הצליח להשתלט על הטיקים שלו ועל הדחף לקלל (שלא קיים אצל כל מי שסובל מהתסמונת), ועדיין התדמית של סובלים מטורט לא ממש השתנתה אצל אנשים. היא גם לא ממש השתנתה בנוגע לטרנסקסואלים בעקבות הופעתה של סתיו וקנין.
ובכן, מה כן יכול לעשות שינוי? פשוט מאוד: יותר חשיפה. יותר אוטיסטים בפריים טיים, יותר אושיות תרבות שמדברות על הנושא בגלוי, באופן רציף לאורך זמן. אנשים בארץ אמנם עדיין מקשרים הומואים עם נשיות וחושבים שאפשר "לראות את זה על מישהו" (שטות גמורה, מניסיון), אבל יודעים שיש מספיק הומואים שמתנהגים כמו סטרייטים (הדוגמה הבולטת היא יהודה פוליקר). האמת שגם במקרה של הומואים יש מקום לשיפור - על רוב ההומואים בתקשורת אפשר "לראות" את זה, ועדיין כשמישהו רוצה לצחוק על עברי לידר או על הראל סקעת למשל, הוא יחשוב קודם כל לצחוק על הנטייה שלהם ולא על סגנון השירה (שלא לדבר על דנה אינטרנשיונל, שרובכם המכריע יתקשר אצלכם לטרנסקסואליות ולא לשמלות צעקניות ואופי אגרסיבי).
למען האמת, אני חושב שמה שיעשה שינוי באמת גדול זה סיטקום על א"ס שמצביע על כל השטויות בנורמות החברתיות אצל נוירוטיפיקלים בערוץ מסחרי בולט. להראות לאנשים שמה שהתקבע אצלם כנורמה לא בהכרח חייב להיות האופציה הבריאה היחידה. דמיינו למשל את הדיאלוג הבא בסיטקום:
"לא! אל תתקשר עליה עכשיו!"
"...למה לא הפעם?"
"אתה צריך לחכות שלושה ימים!"
"מה? בשביל מה זה טוב?"
"כדי לא להראות שאתה רוצה אותה!"
"אבל אני כן רוצה אותה, זה כל הרעיון בדייט, לא?"
"כן, אבל... טוב, זה מסובך..."
"...אתם אנשים מוזרים."
אז זהו. אם לומר את האמת, אני כבר רואה את זה קורה. אני אופטימי. עם מספיק זמן, נחישות ואמצעים, נצליח להתגבר על המון סטיגמות ובאמת להעריך זה את זה.
נקודה למחשבה.
אגב, המזכירה שאיתי במשרד אמרה לי לפני כמה זמן שהיום אחד מכל עשרה אנשים אוטיסט, או א"ס, אני לא בטוח. אני חושב שהנתונים האלה הם מעבר לכל פרופורציה, אבל אני כן יכול להבין את ההתרבות הנראית לעין של האוטיסטים, משתי סיבות:
1. היום יש יותר מודעות ולכן קל יותר לאבחן;
2. מכיוון שאוטיסטים זוכים היום ליותר תמיכה, הם יכולים למצוא בני זוג יותר בקלות ולהעביר את הגנים האוטיסטים הלאה.
בקשר לאבחון: אני יודע שיש המון ביקורת לגבי אבחון יתר לאנשים שרק רוצים הקלות או קצבאות מביטוח לאומי (קצבה שאני גאה לומר שמעולם לא קיבלתי), אבל היום קרה לי משהו שדי ערער לי את הנטייה להאמין באבחון יתר.
כשנסעתי באוטובוס לבסיס עלו גם שני אתיופים בגיל העמידה וישבו מעבר למעבר של האוטובוס לידי. אני ניסיתי לישון, אך השניים דיברו בקול ביניהם ועוד באמהרית (ולא, אני לא מדבר אמהרית), כך שנסיונותיי לא נחלו הצלחה מרובה. בשלב מסוים ויתרתי על הנסיון וחכיתי בכעס שהם יפסיקו לדבר, אבל זה לא קרה. השיחה נמשכה ונמשכה ונמשכה, למרות שלרוב שיחות כאלה נגמרות תוך כרבע שעה, ונמשכות יותר רק עם הפסקות גדולות באמצע. זה פשוט לא קרה.
ואז בשלב מסוים שמתי לב שזו לא הייתה שיחה: רק אחד מהם (הקרוב יותר למעבר) דיבר, בעוד השני הסתכל מבעד לחלון וזרק מילה פעם בעשרים דקות בערך. במידה מסוימת זה שעשע אותי, למרות העייפות. הקרוב למעבר אמנם דיבר בלי לשים לב לנמען שלו ואפילו לא ניסה ליצור קשר עין, אבל מצד שני שפת הגוף שלא לא נראתה טיפוסית ביחס לאוטיסטים (יכול להיות שזה רק מפאת הגיל).
שקלתי לומר לאיש לשים לב שבן "שיחתו" לא מקשיב (לאיש הרי ככל הנראה אין מי שיאמר לו זאת, והוא הרי מיצב את עצמו כחסר מודעות חברתית בעיני הסביבה שהלכה והתמעטה), אבל ויתרתי, ורק החלפתי מבטים משועשעים עם האיש ליד החלון.
אז בפעם הבאה שאתם מתלוננים על איך שבגוש דן יש כל-כך הרבה לקויי למידה ובעלי תסמונות כאלה ואחרות, קחו בחשבון שיכול להיות שהרבה אנשים פשוט לא אובחנו, בין היתר כי אין להם איך.
ולסיום אני רוצה לומר מזל-טוב לאלכסיי "אלכס" מורוזוב ולעלמה ליטל סמדג'ה על זכייתם בתכנית "היפה והחנון". בהתחלה חשבתי שאור ונלה עשו את השינוי הכי גדול, אבל בפרק הסיום, כשראיתי את ההבדלים בין אלכס המוקדם לאלכס בגמר, תמכתי בו יותר. ישר כח!
(ומנגד, למרות ההערה על מצב התרבות והנורמות הכביכול רדודות של החברה הישראלית, אני חייב לציין שאני מאוכזב מהופעתו השניה של החיקוי של אלכס ב"ארץ נהדרת". אתם יודעים מה? אני פשוט אגיד את זה: טל פרידמן לא מצחיק, הוא סתם בהמי וגס.)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: