זה שיר שהמון זמן חשבתי שאני צריך לכתוב על נחשון בן עמינדב:
נחשון
נחשון, היטב אני זוכר
ימיך כעולל:
היית אז כמו אחר,
נחשבת למקולל.
חזקה ידך, קולך נעים,
חכמה - תשעה קבין;
אך להגך האקראי -
אותו איש לא הבין.
בכית כה, ילדי הקט,
כבגרוש בן-הגר -
אך זעמך כולו שקט
באוהל מסוגר.
רק אחותך ידעה היטב:
"אתה, אחי נחשון,
בראש השבט תתיצב
להיות נשיא ראשון.
כיצד צברת עוז, איכה,
מסורת לנפץ?
בזכות עוז זה עוד תחתך
השבט יתקבץ."
נחשון, זכור! זו התושיה
אינה דבר-מה נפוץ!
זכור למה אל תוך ים נישא
א ת ה קפצת קפוץ!
הן שכלך אינו פועל
כשכל כל בריות:
"כמותם," כך התפללת, "אל,
רוצה אני להיות!
רוצה לבחון לב וכליות
מתוך משפט אחד!
נמאס, אלוה, מהיות
'הילד המיוחד'!
אחות, רוצה להיות כמוך!
נמאס לי לנחש!
הלואי אדע על מי לסמוך
וכונה לפרש!"
האיש אשר כמותך, נחשון,
כעלם לא נשבר
לנצח לא יקפוץ ראשון
באומץ עד צואר.
הוא רק יריב עם בני עמו -
יעמוד מוג-לב, חשוף,
ולא יביא הוא את עצמו
לקרוע את ים סוף.
קפצת אל הים הקר;
ידעת: אעבור!
וכל העם המנוכר
קרא לך גבור!
לא עוד ילדון מוזר, אבוד:
מתוך ילדות קשה
של פעמים-שעבוד -
שחרוריך שלושה!
לא עבד ולא ילד עוד
כמצורע מוחרם
ולא פשוט-עם - אלא מלא-הוד:
הוד הנשיא הרם!
ובכן, נשיא, גיס אהרן,
לכל אתה מודע:
טוב שאינך עוד אחרון,
כיום אומר תודה.
מאז ומתמיד הזדהיתי עם דמותו של נחשון בין עמינדב שע"פ מסורת חז"ל קפץ ראשון לים סוף, עוד לפני שנבקע, בזמן שכל שאר העם לא הפסיק לריב בינו לבין עצמו. אותו נחשון נהיה אח"כ נשיא שבט יהודה, ואחותו התחתנה עם אהרן (כן, אח של משה). האמת שבפועל ההזדהות הזו היתה דוקא גורם מפריע שנתן לי השראה לעשות שטויות... אבל זה כבר ספור אחר.
אז לכבוד חג הפסח חשבתי שיהיה נחמד לכתוב סוף-סוף שיר על הבחור הזה, באינטרפרטציה שלי (וטאלור: האינטרפרטציה הזו היא אישית שלי, על המקום שדרכו אני התחברתי לספור עוד בגיל צעיר, וכן, אני יודע שאין הרבה נתונים, זו יצירה א י ש י ת).
חג שמח, אנשים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: