הוא חושב שהוא צודק, גם כשהוא טועה. הוא היה מעטר ומקשט את הטעות כך שתראה כאמת.
הוא לא הקשיב לי עד הסוף,ולא הגיע לרבדים העמוקים שבי. כשלא רציתי לעשות משהו,
הוא היה משכנע אותי ומנדנד עד שהייתי מסכימה רק כדי שיפסיק.
הוא לא אהב את האוכל של אמא שלי. הוא לא אהב את אמא. הוא לא אהב את המשפחה שלי
ואמר שהיא מטומטמת.הוא לא אהב את הבית ספר שבו הייתי. הדברים היו צריכים להתנהל לפי
הדרך שהוא רצה. הוא רצה שאני אהיה אני,אבל לא נתן לי הזדמנות להיות. הוא ניסה לשנות אותי.
הוא ציפה שאני ארוץ אליו כשהוא ביקש לחזור.
אורנג'י -שם בדוי- היה החבר שלי במשך שנתיים. במבט לאחור, ואם אני אהיה כנה עם עצמי,
אני לא בטוחה כמה אהבתי אותו.היו תקופות בהם הייתי מנסה להבין מה אני באמת מרגישה,
ואני חושבת ששיקרתי לעצמי כשאמרתי שאני אוהבת.אם בכיתי עליו אחר כך, כנראה שבכל זאת היה לי רגש.
בסך הכל הוא אדם טוב, אבל הוא פגע בי הרבה.
הוא לומד מטעם הצבא- לדעתי נשארה לו עוד חצי שנה של לימודים. הוא טס לפולין מטעם הצבא- זה נקרא עדים
במדים- וכשהוא חזר- יומיים לפני שהייתי אמורה לקבל מצטיינת- הוא החליט שהוא רוצה להפרד בטענה
שאינו חש אהבה כלפיי. הייתה לו מישהי אחרת שהכיר בבסיס.
אחרי שבועיים כשהוא רצה לחזור, אני סירבתי. בשבועיים ההם הבנתי שלא היה לי טוב איתו, ובמשך החצי שנה
האחרונה שהיינו ביחד,האשמתי את הצבא בכאבים פיזיים, כשבסוף התברר שנבעו ממערכת יחסים לא תקינה.
הקשר שלנו לא היה תקין מהמון סיבות; אמא שלו לא ממש חיבבה אותי ותמיד היו לה תלונות על ההתנהגות
שלי והמראה, והרגשתי שהיא שופטת אותי. אורנג'י היה מוחק את זהותי כשהיה אומר שכל הדברים שחונכתי
על פיהם על ידי הוריי אינם נכונים. לא הרגשתי בנוח לדבר לא איתו ולא עם אמא שלו. לא היה לי את האומץ
לספר לו דברים, כי פחדתי לפגוע בו, על כן פגעתי בעצמי כשעשיתי דברים שלא רציתי.
ידיד- אאו- שם בדוי- התקשר כדי לעשות את מה שידידים עושים; עוזרים לחבר בצרה. מיותר להגיד שתמיד
חיבבתי אותו מאוד, אפילו כמעט אהבתי. גם כשהייתה לו חברה, ולי היה את שלי, קינאתי בה כי היא הייתה
חברה שלו. מסתם ביקור של ידיד זה הפך לפגישות טעונות במתחים שהתפרקו רק כאשר התנשקנו.
בתחילה היה לי קשה עם המחשבה: "לנשק אדם שאינו החבר שלי", אבל מאז ומתמיד רציתי לנשק אותו,
על כן הטלנו מטבע. אני לא מתאהבת מהר, אבל מההתחלה כבר הייתי בחצי הדרך לשם. אני מרגישה שהאהב
הזאת שונה במקצת מכל השאר. אני יכולה לתאר אותה כיותר בוגרת, אבל זה לא רק זה. יש בה משהו עמוק יותר,
אם מותר לי לומר, ואני מקווה שאגלה שהצדק איתי. אני מרגישה נינוחה לידו, ואני יכולה לדבר איתו במשך שעות
על הכל ובלי מחסומים. הוא יקבל כל דבר שאספר לו, מוזר ככל שיהיה.
הוא מנסה לשמור עד כמה שאפשר על הידידות שלנו, אבל קשה לו שלא לנשק אותי.
הוא לא יודע מה הוא מרגיש כלפיי, והוא פוחד לאבד אותי. אני גם קצת בטוחה שהוא כן מרגיש כלפיי משהו,
אבל מנסה להכחיש את זה. הוא לא יודע מה לעשות, ועל כן הוא בוחר לברוח.
קורה שאנחנו לא מתראים זמן רב. כרגע הוא בקרבי, ולא יוצא הרבה, אבל כנראה שהוא יעבור לתפקיד אחר בקרוב.
אני אוהבת אותו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
